o

"עד בוא האדמה", קובץ שירים שני לדנה אמיר, הוא ספר צנום שעל כריכתו האחורית נאמר: "הרצף השירי [...] נע דרך מחזורי פרגמנטים מן המופשט אל הקונקרטי, ומן המרחב הקוסמי והפילוסופי אל היומיומי הפשוט והאינטימי, תוך שהוא מגדיר ומבסס מחדש את חומרי המציאות החיצונית והפנימית." אם ניקח את הדברים כפשוטם, מתקבל הרושם שכמו הופמן, דנה אמיר משתמשת בהגיון ושפה פנימית, בהפשטה וקונקרֵטיזַציה, כדי לבטא פנים שונים של נשיות. עיון ראשוני בספר מבסס את הרושם הזה, אולם במבט שני נראה שאף כי הנושא והטכניקה השירית דומים, אופן הביטוי הוא אחר.

כאשר אמיר פונה לאהובה, לאהוּב או לעצמה, היא עושה זאת בהצהרתיות ישירה ומלאת כאב שהיתה מסמרת את שערה של גיבורת "דולורס". אמיר כותבת שורות כמו: "בַּמָּקוֹם בּוֹ נִגְמָר הַגּוּף הוֹפֵךְ הַכְּאֵב לְמִין דִּגְדּוּג בִּלְתִּי נִסְבָּל. / אַתְּ יוֹדַעַת, זֶה הַמָּקוֹם בּוֹ אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת תָּמִיד / לָמוּת" (אמיר, 15).

כאשר אמיר פונה אל בנה (גם כאן מיכאל), היא עושה זאת באופן אחר לחלוטין מגיבורת "דולורס". זאת האחרונה משלחת לבנה את כל המידע האגור בה על-פני זרם מחשבות טעון ומקודד, שלפעמים נדמה שהוא שיח פנימי גרידא או שהוא מכוון יותר אל הקורא מאשר אל הילד. אמיר מדברת אל בנה בשפה פיוטית, אך ישירה ושובת לב. השוו משפט כמו "מָחָר נֵלֵךְ לַחֲנוּת הַצַּעֲצוּעִים וְנִקְנֶה אַחַת הַבֻּבֹּת הַמְדַבְּרוֹת / שֶׁאַתָּה מְבַקֵּשׁ תָּמִיד" (אמיר, 39), עם שורות של הופמן, בנושא דומה, כמו "מָה אֶעֱשֶׂה בַּנֶּצַח הַזֶּה עִם בַּרְוַז הַנַּיְלוֹן עַד שֶׁתָּבוֹא. / כְּמוֹ הָאֲגַמִּים שֶׁמְּשַׁקְּפִים אֶת הֶהָרִים מִתַּחְתִּיתָם וָמַטָּה אַתָּה עַכְשָׁו שֶׁלִּי מִתֹּקֶף חֻקֵּי הַמַּיִם..." (הופמן, 230). אמיר נעה לאורך ספרה בין ישירוּת עדינה ומוחצת ובין פשרה לנחרצוּת. זאת בניגוד לטון האחיד, הקריפְּטי, של גיבורת "דולורס". זוהי הסיבה המרכזית שהשירים אינם מותירים רושם של טקסט כלל-נשי, ונתפסים כמחשבותיה ותחושותיה של אשה אחת, שקולה הוא קול אמיתי, חסר עקביות ודינאמי.

אפשר להעמיק עוד בניתוח כזה, ויש עניין לעשות זאת, אך במסגרת הדיון הנוכחי אסכם שאמיר בחרה בדרך אחרת מהופמן, על-אף הנושאים המשותפים. בראיה כוללת, שני הספרים נבדלים זה מזה, ולכל אחד אמירה פואטית ייחודית. את ההשתקפויות בין שתי היצירות זיהיתי לא כאן, אלא ברמת היסודות הפואטיים - במשפטים השיריים הבונים את יצירתה של אמיר.

       המשך בעמוד הבא |