|
|
|
7 שנים למותו של משורר. 15 שנים למותו של ספר.
מאת גלעד מעיין
|
|
בשנת 1986 יצא לאור "האצבע", ספר צנום שעל כריכתו האדומה מתנוססים כלבים מזדווגים מתחת נרקיס שחור. צרור שירים מלוטשים, קרים, שאת חלקם הניכר ניתן לתאר כפיגומים נטושים או בלונֵי ניסוי בשמי ערב. הספר נדפס ונשכח: חמישה עותקים נשכחים מתגוללים כיום במחסני "עם עובד" והיתר מעטרים את מדפי הספריות.
שמונים עמודיו של "האצבע", שנכתבו לאורך עשרים ואחת שנים, הם ערפל שקפא ופוסל ביד אמן. בספרו הראשון של חזי לסקלי אין לראות ספר ביכורים אלא מאניפסט אקראי, הצהרת כוונות משוננת: סבך צפוף של צפנים ומפתחות הפורש בעצם אטימותו את ראיית העולם של המשורר. "הָאִינְטֶלֶקְט שָׁר / הַיָּד מְאַיֶּרֶת / צִנּוֹר הַנִּיקֶל פָּגוּם / הָאֶצְבַּע עִיוְּרֶת", כותב לסקלי בסוף הפואמה הקולוסאלית "גברת לבנברג". לאורך כל הספר אצבעו העיוורת של המשורר מאיירת עולם שבו "שָׂדוֹת אֲפֹרִים מַפְקִיעִים כָּל צֶבַע מֵעֲצְמִיּוּתוֹ וּמִמִּנְהָגָיו"; בעולמו האטום והבודד של לסקלי לאדם יש רק את עצמו וגם את זה בקושי, כפי שניסח זאת בְּפַני מאיר ויזלטיר, עורכו של "האצבע".
האצבע שבכותרתו של הספר אינה מלודרמטית, מטאפורית - "אֶצְבַּע הַגּוֹרָל" בגלגוליה השונים - אלא האצבע "הַנִּתְחֶבֶת תָּדִיר אֶל תּוֹךְ נְחִירֵיהַם / שֶׁל אֱלִילוֹנִים נַכְלוּלִיִּים אַךְ / נִשְׁאֶרֶת קָרָה קָרָה / וּבַעֲלַת שְׂדֵה רְאִיָּה שֶׁל חֲפַרְפֶּרֶת יְרוּיָּה"; מכשיר שבעזרתו המשורר "מְמַלֵּא אוּלַמּוֹת נְטוּשִׁים בְּמִּלִּים מְכֻבָּדוֹת". האצבע היא יצור שפל ויומרני: במיטבה היא כלי בידו של המוח הכותב, שבכוחו לנתץ את היד או להשתמש בה על גרורותיה כדי לתאר את שאינו ניתן לתיאור, להשתמש ב- "מִלִּים כְּדֵי לְתָאֵר מִלִּים".
במלאת שבע שנים למותו של חזי לסקלי מובא כאן מחדש המחזור "המשוררים", ארבעה שירים מתוך "האצבע", שכמו רובו של הספר נקראו על-ידי מתי-מעט. אני מלא תקווה שהמחזור, המציג במלוא הדרו את האינטלקט השר של חזי לסקלי ואת שירתו הדחוסה, האכזרית, יניע כמה מקוראינו לצלול אל תהומות השכחה שאליהם שקע "האצבע", ואליהם שוקעת לאיטה כל יצירתו של לסקלי, צנומה כמו ספרו הראשון ומרשימה כמותו.
"מִי שֶׁקָּנָה סֵפֶר אֵינוֹ יָכוֹל לָסֶגֶת כָּעֵת", כותב לסקלי, ואני, אף ששאלתי את "האצבע" מהספרייה בהעדר עותקים, נאלץ להסכים. מדי יום ביומו אני שב אל החזית ומתעמת עם הטורים הנוקשים, הבוגדניים, המפעימים: איני יכול לסגת כעת.
כפר סבא, 31 במאי 2001--
:עיונוסף
ביוגרפיה של חזי לסקלי / דד פואט סוציאטי
|
|
דפדף קדימה
|
דפדף אחורה
|
|