|
|
רונן אלטמן |
|
שירה צ'כית
הָאֱמֶת הִיא .שֶׁנּוֹלַדְתִּי בִּפְּרָאג. אַרְבַּע שָׁנִים אֲחֲרֵי הָאָבִיב גָּדַלְתִּי כְּשֶׁטַּנְקִים סוֹבְיֶטִיִּם .קְפוּאִים מֵאֲחוֹרֵי זְגוּגִיּוֹת מִשְׁקְפֵי אָבִי ,מַהְפֵּכַת הַקְּטִיפָה שֶׁלִּי הִתְרַחֲשָׁה בִּמְעוֹנוֹת הָאוּנִיבֶרְסִיטָה עַל הָמִּטָּה הַמַּסְפִּיקָה בְּקֹשִׁי לְאֶחָד .וְצָרָה מְאֹד מְאֹד לִשְׁנַיִם ,"צֶ'כוֹסְלוֹבַקְיָה אֵינָה קַיֶּמֶת יוֹתֵר" ,הִזְהִיר אוֹתִי מַדְרִיךְ "פַּסְפּוֹרְט" לְתַיָּרִים ."בִּשְׁנַת 1993 חֻלְּקָה הַמְּדִינָה לִשְׁתַּיִם" נָהַרְתִּי לִפְּרָאג בְּחִיפּוּשׂ אַחַר הַסֶּדֶק שֶׁנִּפְעַר .בֵּין גֶּשֶׁר קַארְל לְבֵין הַטִּירָה ."וּמֵאָז קַיָּמוֹת שְׁתֵּי מְדִינוֹת שׁוֹנוֹת", הִסְבִּיר הַמַּדְרִיךְ, "צֶ'כְיָה וּסְלוֹבַקְיָה" :זְגוּגִיוֹת הִתְנַפְּצוּ. בְּכִכַּר וַאצְלָב הָרֵיקָה לְכָל אָרְכָּהּ אָמַר לִי אַבָּא זֶה נָכוֹן. סַבָּא שֶׁלְךָ הָיָה מִסְּלוֹבַקְיָה. כְּפָר קָטָן לְיַד הַגְּבוּל." אָז" .חָזַרְתִּי לַגָּלוּת ,בִּתְחוּשַׁת הַלִּיטוֹסְט* שֶׁרַק צֶ'כִי אֲמִתִּי מַכִּיר ,עָמַדְתִּי עַל גֶּשֶׁר הַיַּרְקוֹן בְּתֵל-אָבִיב וְנִזְכַּרְתִּי בִּפְּרָאג .עִיר הֻלַּדְתִּי * ליטוסט: מילן קונדרה, "ספר הצחוק והשכחה", עמ' 109 |
|
דפדף קדימה |
דפדף אחורה |
|
3 | ?דג-אנונימי |