פרננדו פסואה

פרננדו פסואה פרסם שירים גם תחת שמו שלו. מקצתם פורסמו בכתבי עת שונים וחלקם בקובץ שיריו הפורטוגליים, היחיד שראה אור בחייו - "המסר".
על מנת להבדיל מהשירה ההטרונומית שירים אלו נקראו "אורתונומיים", וחלקם ביצירתו הכוללת זעיר יחסית. רוב שיריו מתייחסים לארץ מולדתו פורטוגל, לשליטיה, לחלליה, ליופיה, למקומה בעולם ולמקומה בממלכת האל.


"הוֹ יָם מָלוּחַ, כַּמָּה מִמְּלִיחוּת הַגַּל
הֵן דִמְעוֹתֶיהָ שֶׁל פּוֹרְטוּגָל!
כְּדֵי שֶׁנִּצְלַח אוֹתְךָ נִשְׁפַּךְ דֶּמַע כֹּה רַב
שֶׁל אִמָּהוֹת וְשֶׁל בָּנִים שֶׁהִתְפַּלְּלוּ לַשָּׁוְא!
כַּמָּה אֲרוּסוֹת זָקְנוּ בְּלִי דַּעַת אִישׁ
כְּדֵי שֶׁלָּנוּ תִּהְיֶה, הוֹ יָם אָדִישׁ!"

(מתוך "ים פורטוגלי" , מפורטוגלית: יורם מלצר)


ישנם גם שירים בהם הדובר מהרהר על מהותו של משורר, בהם נמצא אותו כמו בז לכוונותיו של המשורר, ומכניס ספק באמיתותן של אותן הכוונות; שירה ארס-פואטית כמעט אכזרית הבאה לברר "מה?".
ניתן יהיה למצוא ארס-פוטיקה מובהקת בשירים "אוטופסיכוגרפיה" ו"זה", אך במחזור השירים "תחנות הצלב" אני מוצאת את ההנחה היסודית של פסואה על עצמו כאדם ומשורר, הנחה שאינה בולטת בקריאה ראשונה:


"אֲנִי מִתְפַּזֵּר... וְהַיּוֹם כְּמוֹ מְנִיפָה נִסְגָּר
נַפְשִׁי הִיא קֶשֶׁת שֶׁהַיָּם בְּתַחְתִּיתָהּ...
שִׁעֲמוּם? צַעַר? חַיִּים? חֲלוֹם? הַכֹּל מֵאָחוֹר נוֹתַר..."

(מפורטוגלית: יורם מלצר)


ה ה ת פ ז ר ו ת... מי שלא חווה התפזרות בימיו, כנראה שלא יחוש את אותה צמרמורת שאני חשה בקוראי את הצירוף היחיד הזה: "אני מתפזר...". פרט לתמצית שטמונה באמירה זאת, תמצית מרוכזת של אינסוף חללים וריכוזי תחושות, יש כאן גם את כל תורתו של פסואה:


                      "אֲנִי מִתְפַּזֵּר..."





-------------------------------

כל הנסיון להגיש לכם את פרננדו פסואה הנפלא על מגש מילים זה מוקדש ליורם ברונובסקי ז"ל אשר הלך לעולמו במהלך יצירת 'מגש' זה, ב-10.4.01. ברונובסקי כתב בעיתון "הארץ" שנים רבות, ותרגם יצירות 'נידחות' כפסואה וכן יצירות מוכרות מלטינית, אשר עמל הוא לרענן את תרגומן 'לשפת העם'. הוא הראשון לתרגם את פסואה לעברית (ביחד עם פרנסיסקו דה קוסטה רייס), והצליח להעביר לי הרבה מההתלהבות שלו מיצירתו של פסואה. תהא נשמתו צרורה בצרור השירה.