|
|
4|5
|
"אני מעדיף לחוש באמצעות כח-המדמה"
|
|
אלברטו קאיירו
מורם ורבם של ריקרדו ריש ואלוורו דה קאמפוס, ובראשם של פרננדו פסואה, הוא אלברטו קאיירו,
האיש הפשוט חסר החינוך פורמאלי, בעל השליטה הבסיסית ביותר בשפה הפורטוגלית.
קאיירו נולד בליסבון ב-1889 ומת בה ב-1915. הוא נולד, כאמור, עם כתיבת הכותרת "שומר העדרים", ומשם ואילך התפתח הוא לישות עצמאית, משורר ורועה לפסיפס אשר נקרא פסואה.
קאיירו מזכיר לי את רבי נחמן מברסלב; אינני בטוחה אם זה בשל "שירת העשבים", בשל יחסו לטבע, בשל האווירה ששמו מותיר עלי או בגלל כל אותן הסיבות.
קאיירו הוא משורר הטבע. גם הוא, כריקרדו ריש, מגיע לתובנות תוך התבוננות ב-חוץ, אך ה-חוץ שלו מתמקד בטבע - בצומח, בבעלי החיים, בעונות השנה ובגרמי השמים, וכמעט שאין למידה מבני האנוש או מההתמזגות עמם: קאיירו דוגל בהתמזגות טוטאלית עם הטבע, ואף מנסה לחקות את חשיבתו.
גם הוא, כיתר ההטרונימים, פורס הרהוריו כשירה. קאיירו מכיל בשיריו את סגנונו הפזרני, הכמעט אסוציאטיבי של אלוורו דה קאמפוס, ועם זאת את העדנה והסטואיות של ריקרדו ריש.
ניתן להבחין בשניים אלו בתוך שני בתים של קאיירו, מתוך "שומר העדרים":
ב.
אֲנִי מַאֲמִין בָּעוֹלָם כְּמוֹ בְּמַרְגָּנִית,
כִּי אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ. אֲבָל אֵינִי הוֹגֶה בּוֹ
כִּי לַהֲגוֹת מַשְׁמָע לֹא לְהָבִין...
הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא כְּדֵי שֶׁנֶּהְגֶּה בּוֹ
(לַהֲגוֹת מַשְׁמָע לִהְיוֹת חוֹלֵה עֵינַיִם)
אֶלָּא כְּדֵי שֶׁנִּתְבּוֹנֵן בּוֹ וְנַסְכִּים עִמּוֹ...
ה.
מֶטָפִיסִיקָה? אֵיזוֹ מֶטָפִיסִיקָה יֵשׁ לָעֵצִים הַלָּלוּ?
לִהְיוֹת יְרֻקִּים וְשׁוֹפְעֵי-עַלְוָה וּלְהַצְמִיחַ עֲנָפִים
[...]
אַךְ אֵיזוֹ מֶטָפִיסִיקָה טוֹבָה מִזּוֹ שֶׁלָּהֶם
שֶׁהִיא לֹא לָדַעַת עַל שׁוּם מָה הֵם חַיִּים
וְאַף לֹא לָדַעַת שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים?
(מפורטוגלית: יורם מלצר)
פשטות ופיתולי מחשבה, אלווארו דה קאמפוס וריקרדו ריש... זה היה אלברטו קאיירו - מיזוג של שני ההטרונימים העיקריים של פסואה , מיזוג החורף והקיץ באותה עת, ממש כשם בוראו - פרננדו פסואה.
המשך בעמוד הבא |
|
|
|
|
|
דפדף קדימה
|
דפדף אחורה
|
|
