|
|
יעקב-שי שביט |
|
תרמיל לֹא רַק הַמֵּצַח, שֶׁמִּיצָיו נִגָּרִים לְעֵינַי וּמְלַחְלְחִים אֶת מְחִי זְרוֹעִי אֲפִלּוּ הַחֻלְצָה מֵאָחוֹר (שֶׁלֹּא לוֹמַר הַגּוּפִיָּה) מִתַּחַת לַתַּרְמִיל רְווּיָה הַבְלֵי קַיִץ (אַגַּב, גַּם בַּחֹרֶף שֶׁלֹּא כֻּלּוֹ הֶבֶל). כִּי זֶה הוּא, הַתַּרְמִיל - - - הַנּוֹשֵׂא אוֹתִי מֵאָז שֶׁאֲנִי זוֹכֵר אֶת עַצְמִי וְעַד הַנּוֹפִים שׁוֹנִים וּמִשְׁתַּנִים וְהַדְּרָכִים וּמֶזֶג הַאֲוִיר וּבְעִקָּר אֲנִי, כַּמּוּבָן אֲבָל תָּמִיד הוּא עוֹמֵס אוֹתִי: עִם זִמְזוּמֵי חֲשָׁשׁוֹתַי עִם בֹּהַק הַתִּקְוָה, עִם צְלִילִיּוּת מַחְשְׁבוֹתַי הַמַּסְלִימָה עִם מִלְמוּלָם שֶׁל יְלָדַי, שֶׁל נְכָדַי עִם לַחֲנֵי עַצְבוּת וְעִם פְּסִיגֵי שִׂמְחָה עִם נַהֲמָתוֹ הַחֲרִישִׁית שֶׁל פַּחַד עִם הֵדֵי גַּעְגּוּעִים וְעִם מַשְּׁבֵי עֶרְגָּה עִם מַשַּׁק כַּנְפֵי הַכִּסּוּפִים - - - פָּלֵטָה מְשַׁכֶּרֶת בְּגוֹנֵי כָּתֹם שֶׁל פַּרְפָּרִים אֲנִי מִתְיַשֵּׁב לְצַד אֲהוּבָתִי עַל אֶבֶן גְּלִילִית בַּוָּאדִי אוֹ בְּצִלָּהּ שֶׁל שִׁטָּה סוֹכְכָנִית בְּסִינַי עַל סַפְסָל בְּגִנָּה פָּרִיזָאִית קְטַנָּה - אוֹ עַל צוּק מִצּוּקֵי חוֹפָהּ שֶׁל קוֹרְנְווֹל .שׁוֹלֵף וּמֵכִין אִתָּהּ כְּרִיכִים שֶׁל רְגָשׁוֹת הַכֹּל נִמְשָׁךְ מִן הַתַּרְמִיל וְהַתַּרְמִיל עוֹדֶנּוּ מָלֵא |
|
דפדף קדימה |
דפדף אחורה |
|
10 | ?דג-אנונימי |