|
|
נטע מעיין |
|
פֶּלַח
וְעִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר מַבְחִינָה בַּכְּבִישׁ פּוֹצֵעַ עַרְפֵלִים, וְהַמִּדְבָּר הַזֶּה חוֹדֵר אֵלַי כְּמוֹ ,כְּשֶׁלָּחַצְתָּ צִפָּרְנַי כְּנֶגֶד קְלִפָּתוֹ שֶׁל הַתַּפּוּז --עָסִיס חָרִיף הוֹתִיר אַתָּה זוֹכֵר, נָסַעְנוּ לְאֵילָת יָרַד שָׁם גֶּשֶׁם (יָשַׁנְתָּ אֶת הַנְּסִיעָה, עָבַר לְךָ מַהֵר) לֹא רָאִיתָ אֵיךְ עִקְבוֹת עַל הַזְּגוּגִית הַמְּעֻרְפֶּלֶת מַחְלִיקוֹת לְתוֹכִי וְנִטְמָעוֹת מַחְלִיקוֹת וּמְקִימוֹת בִּי בַּיִת |
|
דפדף קדימה |
דפדף אחורה |
|
7 | ?דג-אנונימי |