|
|
עיינה לקח |
|
שיל ותִּמעוֹן לניל ושמעון * :אֶת שִׁיל וְאֶת תִּמְעוֹן אֲנִי מַכִּירָה זְמַן רַב וְהוֹתֵר, וְאֵין לִי מַה לּוֹמַר עֲלֵיהֶם מִלְבַד זֹאת * לְתִמְעוֹן אֲרֻבּוֹת עֵינַיִם מְפֻיָּחוֹת אֲשֶׁר תּוֹעוֹת אֶת דַּרְכָּן אֶל תּוֹךְ-תּוֹכוֹ שָׁם הֵן מַחְבִּיאוֹת כַּפְתּוֹרֵי כֶּסֶף מְעֻטָּרִים וּמַפְרְטִים אֲפֹרִים .מְכֻסִים הֶבֶל-אֶצְבַּע תִּמְעוֹן יוֹדֵעַ לָמָּה -זֶה כָּכָה וְאֲרֻבּוֹת עֵינָיו נֶעֱצָמוֹת בְּרִפְרוּף בְּצָחֳקוֹ צְחוֹק חוֹרֵק כִּפְתִיחַת דֶּלֶת בַּרְזֶל לוֹהֶטֶת פִּיו מַבְחִין בְּפִצְפּוּץ גִּצִּים וְתַעֲרֹבֶת פְּלַסְטִית מַהְבִּילָה בְּדִיסְטוֹרְשֶׁן .וּמִלְבַד זֹאת אֵין טַעַם לִכְלוּם * .לְשִׁיל צַוְּארוֹנִים עֲשׂוֹיִים קְרָשִׁים קְרָשִׁים שֶׁל הֲלָצוֹת, הַמּוֹבִילִים עֲמִילָן כְּבִיסָה וּמַאֲכָל אֶל תּוֹכוֹ עֵינָיו אֵינָן עוֹסְקוֹת בִּתְעִיָּה אוֹ תְּהִיָּה, אֶלָא אוֹמְרוֹת עִתִּים מִלִּים כְּגוֹן הוֹ-הוֹ. עַל אַף שֶׁגַּם יָדָיו אֵינָן .עוֹסְקוֹת בְּעִנְיְנֵי מַה-בְּכָךְ לֹא נִתָּן לוֹמַר שֶׁאֵין טַעַם לְמַהוּתוֹ .גַּם שִׁיל יוֹדֵעַ לָמָּה-כָּכָה-זֶה, אַךְ נִדְמֶה שֶׁהוּא מֵבִין לְעִתִּים מַדּוּעַ אֲנִי לֹא |
|
דפדף קדימה |
דפדף אחורה |
|
22 | ?דג-אנונימי |