3.

המכונית מאיטה וסוטה מן הכביש, אבנים קטנות מתפצחות ומתנפצות תחת גלגלים שמנים ומבריקים. אבנים קטנות המתפצחות ומתנפצות בפכפוך נעים מעוררות במלצ'יק אהדה רבה. למשמע הנפצוץ, מקרב אצבעותיו אל חריצי העיניים ומנגן בהן במהירות כאילו היו נמלים קטנות, אומר לעצמו: "פכפכפכפכ... ומחייך. שריקת העצירה הסופית, הגוף נע מעט קדימה וחוזר למקומו בבחילה דקה.
דוד מתי אוחז בכתפו ומשכו בכוח למושב מלפנים. "עכשיו מלצ'יק נשאר כאן" זרוע כותנה, עבה ומחוספסת עוברת אל מול עיניו ובסמוך לשיערו המסורק באלכסון, פותחת דלת ודחפו החוצה. נטרקת הדלת. לוקחת עמה את פנסיה, המכונית מתרחקת ומשאירה ריח רע מאחור.

למלצ'יק חולצת צווארון כחולה, מכופתרת. כיס מקושט בצלליתו של סוס דוהר בצד שמאל ובגובה החזה. מכנסיי קפל יורדים עד הברכיים, צבעם כחול כהה, ובלילה הם שחורים. למכנס ארבעה כיסים, באחד עיפרון, בשני שלוש אבנים קטנות. זוג רגליו הרזות מסתיימות בגרביים שחורים, נעלי עור ובד, מתחתן סוליות עץ, מתחתן, הערבות.
הדמדומים נגוזו, החושך מכבה את מלצ'יק העומד במקום שבו עומד בעיניים פקוחות וסומאות. לא יודע אם נמצא בחדר גדול, בחצר בית הספר, אולי בערבות. רוח פורעת תסרוקתו ובאצבעות שטוחות מסיט שיערותיו לאורך המצח. אוויר קר ממלא ריאותיו, מדגדג בנחיריים, הפחד זולג דרך כפתורי החולצה, בין הצלעות, אל הבטן והקרביים. זקוף וזרועותיו שלובות, פורץ בבכי מר.