מכל מקום, כמתרגם חובב, ידועה לי היטב נפש המתרגמים, ידעתי היטב לְמָה אני מכניס את הראש עם תומס ברנהרד וארבעת המתרגמים שלי, ידעתי היטב ובכל זאת נכנסתי לתוך זה, נכנסתי שלא על מנת לצאת, את זה אני יודע עכשיו. המלנכוליה של המתרגמים, אמר לי פעם ד', מתרגם אחד מפולנית, המלנכוליה של המתרגמים נוגעת בראש ובראשונה לכישלון המצוי במעשה התרגום תמיד ומראש, אי אפשר להצליח לתרגם ולמעשה אין תרגום בנמצא, אלא זיוף בלבד, מאות ומיליונים של זיופים, זיופים חוקיים אמר המתרגם ברוח נמוכה בעת שעיינתי בתרגומו ליומנים של ויטולד גומברוביץ', שאף אני תרגמתי לפני שנים לא רבות, מעט אחרי שתרגמתי את הסיפור "אביב" מאת ברונו שולץ בלילה אחד, אותו לילה שבו גם תרגמתי, בבת אחת, את "גזר הדין" מאת קפקא מפולנית לגרמנית ואחר כך, משום מה, שוב מגרמנית לפולנית, ולהפתעתי הרבה, אמרתי זאת למתרגם של גומברוביץ' שישב מולי, היה התרגום השני מוצלח יותר מן המקור, אם כי, חייבים להודות, היה התרגום השני בגדר זיוף מוחלט, אמר הוא, זיוף ולא יותר. הם משתמשים שוב ושוב במילה תרגום, הוא אמר, בעוד אין מלאכתם אלא זייפנות, זייפנות והשחתה, אמר. קרא לזה תרגום או קרא לזה טיגון חביתה, אי אפשר לתרגם ולכן אין 'תרגום' קיים, אין כלל דבר כזה אפשרי ולכן אין דבר כזה קיים, אמר ד' וקם אל מדף הספרים, ושלף את תרגומה של אדית ראומברג ל"בטון" מאת תומס ברנהרד. גם לתרגום כל כתבי תומס ברנהרד, חשבתי, אשתמש בשירותיו של ד', שידע גרמנית מן השנים שבהן נכלא, יחד עם אחיו, באסם תבואה ליד שטוטגרט. המתרגמים שלי, חשבתי, כל אחד מהם חייו היו לא קלים, אבל באופנים שונים, אם כי, חשבתי, לא שונים לחלוטין, שכן מצאו את דרכם, כולם, אל מקצוע התרגום, או לפחות אל מה שמקובל לכנותו בטעות תרגום, חשבתי. ד', המתרגם, נטל את דפי התרגום של יומני גומברוביץ' עם התיקונים המעטים שסימנתי בהם וקם לצאת. ליד הדלת הפצרתי בו שוב כי ישקול לתרגם את "פֶרדידוּרקֶה" של גומברוביץ' עבורי אך הוא התחמק גם הפעם, תן דעתך על "פרדידורקה" אמרתי לו, שֵב ותרגם את "פרדידורקה", אמרתי, תרגום חדש של "פרדידורקה" הוא דבר בעִתו, אמרתי, ואתה הוא המתרגם הנכון לעבודה הזו, אמרתי, אתה, ד', הוא המתרגם הנכון לעבודה על "פרדידורקה" ועל גומברוביץ' בכלל, אמרתי, תרגום "פרדידורקה" כמו תרגום כל אחד מכתבי גומברוביץ' צריך שיינתן רק לך, ד', אמרתי, בעוד הוא עומד בדלת ומחליק בידו על זקנו. חככתי בדעתי אם להזכיר לפניו עכשיו את פרויקט תרגום כל כתבי תומס ברנהרד לעברית ולהציע לו לקחת בו חלק, למשל בתרגום הנובלה המוקדמת והקלה יחסית לתרגום הליכה, אך לא אמרתי דבר. עמדתי מולו וחשבתי, לו היה מתרגם את "פרדידורקה" היינו מצליחים למצוא, הפעם, מי שיפרסם את התרגום ללא ספק, תרגום מעולה שכזה, לו רק היה יושב ומתרגם, אבל התרגום, ובייחוד תרגום של יצירה ברמתה של "פרדידורקה" אינו אלא מתכון בטוח למלנכוליה ולכישלון ואולי אף להתאבדות, אמר ד', ואחרי היומנים איני רוצה לשמוע עוד את השפה הפולנית למשך כמה חודשים, אמר, איני מוכן להיכנס אל מעבּדת הזיוף שלי במשך כמה חודשים, אמר, ובאותה נשימה סיפר לי על תרגומו ל"יונת הכסף" מאת אנדריי ביילי, תרגום שהוא שוקד עליו כבר חמש-עשרה שנה, מן הרוסית, תוך שהוא נעזר בתרגום הפולני של וינייבסקי.

{המשך בעמוד הבא}