לא אניח לנשים האיומות האלו לשים את הידיים על הקומדיה Alte Meister, הוא אמר כמעט בצעקה, הצהרה שבעקבותיה קמה אדית ויצאה את החדר בכעס. מתרגמים, חשבתי, מתרגמים הנם בעלי-המקצוע העוינים ביותר איש לרעהו, את זה אני יודע היום, שִׂנאת מתרגמים היא השנאה הקשה מכולן, הלעג שמתרגם קפקא יכול להטיח במתרגם קפקא אחר הוא מרושע במידה שלא תאמן, שלא לדבר על תִגרות הידיים בין מתרגמי דוסטויבסקי, שכידוע נגמרו, לפחות במקרה אחד שהגיע לידיעת העיתונות, ברצח. מי שלא האזין למתרגם של יצירת מופת מדבר על תרגום של קולגה לא האזין למונולוג של שנאה בוערת, מי שלא קרא את הרצנזיה של אחד המתרגמים שלנו לפולנית על תרגומי ברונו שולץ לא קרא מימיו מילים ספוגות שנאה, ולמקרא הידיעה על רצח מתרגם שדים לגרמנית בידי מתרגם-שדים צעיר יותר לא חשתי פליאה, להפך, היה ברור לי לגמרי כי דבר מעין זה צריך היה לקרות ואף יקרה ביום מן הימים. קשה, לכן, לתאר את תדהמתי למראה ארבעת המתרגמים שלי מול נישואי ארנולפיני בלונדון, שם מכל המקומות שבעולם, במה שנראה היה כחזית אחת, חזית אחת נגדי, חשבתי מיד ולא טעיתי. המתרגמים, חשבתי מאוחר יותר, שונאים זה את זה בגלל מושג המקור, שנאתם היא שנאה דתית וקנאתם היא קנאה דתית והרציחות שהם מבצעים הן רציחות דתיות, רציחות על רקע דתי, מכיוון שכל אחד מהם משוכנע כי הוא, ורק הוא, הבין את המקור באופן אותנטי, וכי כל השאר אינם אלא שרלטנים ומאחזי עיניים, שיש להתריע בציבור על מעשי הנוכלות שלהם, מעשי נוכלות המשתייכים לגמרי לפקולטה של מושג הזייפנות. מתרגמי ברנהרד אינם יוצאי דופן, וכנראה שכוח חזק יותר מן השנאה הדתית של המתרגמים הביא אותם לנסוע, באותו מטוס כפי שנודע לי מאוחר יותר, ביחד, ללונדון, ולהיצמד זה לזה, כמשפחה אחת ממש, ברגר ושלוש הנשים, בגלריה הלאומית, לרכון כאיש אחד ממש אל מול הציור של ואן אייק, כשניירות הטבלה שלי, הגזורה לרצועות, בידיהם. נמלטתי מן הגלריה הלאומית אל הכיכר, ומאוחר יותר אל הייד פארק, אבל לא הצלחתי להבין, בשום אופן, את מה שאני מבין היטב היום, והוא, מדוע הגיעו הארבעה ללונדון, ומה החזיק את השונאים האלה, כפי שאני מכנה אותם עד היום, מה החזיק את השונאים האלה ביחד כנגדי. אני עצמי תרגמתי פה ושם מאנגלית, מפולנית ומצרפתית, גרמנית איני יודע כלל ואיני מסוגל ללמוד, ולכן יזמתי את ישיבת המתרגמים ההיא. תרגומי מאנגלית כוללים כמה שירים מאת מלקולם לורי, ואת גומברוביץ', תרגום לא-טוב שפרסמתי תחת שם בדוי ולאושרי אזל מזמן, תרגמתי גם כרבע מפינגאנס ווייק, רבע שמעולם לא פורסם ולמעשה כבר שרפתי אותו לפני שנים, כמו את ראבּלה, תרגום שהשלכתי לתנור ברגע האחרון עם רבע הרומן של ג'ויס, יחדיו נשרפו כיאה להם, וכן כמה ספרים מתוך בעקבות הזמן האבוד, ארבע-מאות או חמש-מאות עמודים שאיני מוצא לאחרונה בין הניירות שלי, ואיני מקדיש זמן רב לחיפושים, מכיוון שלפחות עד לחודש האחרון הייתי טרוד לגמרי בפרויקט התרגום של כל כתבי תומס ברנהרד בפרוזה, פרויקט שכאמור נכשל לחלוטין.

{המשך בעמוד הבא}