אֵלִי, הָרַחֲצָה אֲסוּרָה חַיָּבִים
לְהַתִּיר אֶת כְּבָלֶיהָ, לֹא בִּשְׁבִילִי
אֲנִי חָפְשִׁי חָפְשִׁי אֲנִי, זֶה בִּשְׁבִילָהּ
הָרַחֲצָה, הִיא חֲסוּמָה. הִנֵּה אֲנָשִׁים מְנַסִּים
אוּלַי יַצְלִיחוּ לִשְׁטֹף אוֹתָהּ בְּמִלִּים, הֵם צוֹלְלִים,
בּוֹחֲנִים אֶת קַו הָעֶרְוָה לְמַלֵּט אוֹתָהּ
מִבִּפְנִים. הֵם עוֹלִים לְשׁוֹבֵר הַגַּלִּים, צוֹבְאִים
עָלֶיהָ, רַגְלֵיהֶם מוֹשְׁכוֹת מִכְחוֹל מַאֲדִים, הוֹי
תְּהוֹמָהּ שֶׁל הָרַחֲצָה אַתְּ עֲמֻקָּה מִנְּשׂוֹא , אַיֵּךְ
מִתְעַרְבֵּל קוֹלִי בְּרַעַשׁ הַגַּלִּים, וּבְעָמְדִי עֵירֹם
דִּבֵּר גּוּפִי מִלִּים אֲסוּרוֹת
שֶׁכְּבָר הִכַּרְתִּי.

"אֵלִי, הַסַּנְדָּלִים", שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ
נֶאֱחַז בָּרְצוּעוֹת כִּבְמָסַךְ נְיָר שֶׁנִּקְרַע לְאַט
מַבִּיט אֵלַי מִשִּׂפְתֵי הַסַּנְדָּלִים קְרוּמוֹת הַחוֹל,
וּמֵעוֹרָן הַמֻּשְׁחָר שֶׁרֵיחַ הָרֶגֶל הַמְּלוּחָה
הֻתַּךְ בּוֹ שׁוּב וְשׁוּב. תְּנוּעוֹת הִתְלַבְּשׁוּתָהּ קְטַנּוֹת,
קִיר כָּאן וְקִיר כָּאן סְבִיב גּוּפָהּ הַשְּׁמַנְמַן, וּבְאִינְטִימִיּוּת
שֶׁל הַר נְבוֹ הִיא אוֹמֶרֶת "זֶה לֹא הַזְּמַן לִצְעֹק עַכְשָׁו,
שִׁירָה" וְקוֹלָהּ מִדַּפֵּק נִרְגָּן עַל הַדֶּלֶת, וְהַיָּם עוֹנֶה
בִּפְּרוֹזָה חוֹפִית, אַתְּ לֹא יוֹדַעַת כַּמָּה אַתְּ צוֹדֶקֶת, חַנָּה.