בוריס פופלאבסקיי (1903 - 1935) נחשב לאחד מחשובי המשוררים של האוונגרד הרוסי בגולה הצרפתית, אף על פי שמת כמעט אלמוני. הוא החל לכתוב שירים בגיל מוקדם, נדד עם משפחתו דרומה מפטרבורג בשנות מלחמת האזרחים שלאחר המהפכה ומקרים התגלגל לצרפת, כאשר באמתחתו היו כבר כמה פרסומים בכתבי עת ובקבצים משותפים. בפאריס השתלב במהרה בחבורת האמנים הרוסית הגולה וקשר קשרים חזקים במיוחד עם נציגי האוונגרד. את ארבע עשרה השנים של חייו בגלות בילה בחיפושים אין סופיים אחר יעד אמנותי מצד אחד ואחר מקור מחייה מצד שני. סופו של דבר, לאחר שניסה ללמוד ציור ופילוסופיה ולהרויח את לחמו כנהג מונית, ויתר הן על העבודה והן על הלימודים, בילה כמה שנים כמשורר מובטל ומת ממנת יתר של קוקאין. בחייו פרסם כמה קבצי שירה ורומנים שהתקבלו בחוסר הבנה בקרב ציבור הקוראים הרוסי, שלא מסוגל היה לעכל חדשנות ונועזות כה גדולות. שירתו שואבת משני מעיינות - הפוטוריזם הרוסי הטרום-מהפכני והאוונגרד הצרפתי - ומשלבת אותם שילוב מלא, אם כי לא תמיד נעים לעין ולאוזן. לאחר מותו יצאו כמה ספרים נוספים, בהם התגלה כשרונו במלואו, ועם קריסת ברה"מ חזר לציבור הקוראים במולדתו והתקבל בהתלהבות.
השירים המובאים כאן לקוחים משני ספרים: התנקשות באמצעים בלתי כשרים ושירים אוטומטיים. {ר"ו}