עורך נשאר שחום כשהיה. הוא בוחן את הוורידים בירכיים אישונים מלטפים עורקים מוקרשים. אולי חותך בריבועים ישרים להוציא רקמות. מהאישה שאהבתי. הוא כבר מבוגר בן חמישים לפחות. פרופסור מזוקן, מוסלק במסכת רופאים לבנה וחד-פעמית. תמיד שנאת אור ניאון, וחדרים סגורים. מתחת לאדמה בוקר שישי. הם עכשיו מנקזים את הדם הקרוש שחור, קורעים באישה שלי שמתה ללא סיבה. מתים מנתחים לבד תמיד. הוא מתעכב על הנרתיק שלא יוליד לעולם. אם יתעכב מספיק יגלה שחלק מזרעי מליל אמש עדיין שם. אני נבוך מהמחשבה. הוא עדיין צץ שם. למרות כל הסיכויים מנסה עדיין לחתור אל הרחם. להתרבות איתך. קראתי פה כי זרע של גבר חי באישה שלושה ימים ולילות עד שמתפרק. מתחת לעפר ואפר בגופה הנעכלת הזרעונים שלי עדיין מצליפים בזנב אל תוך תוכך. מפשק לך את הרגליים במכשיר מיוחד, מחפש סימני אלימות, ואת נענית לו, נשארת, כמו זונה מולדבית בפישוק מזוין. מתמסרת לו כולך, תילחמי אישה, בשבילי. בשביל האהבה שלנו. ידו עושה סימני מתיחה על עורך. את חיוורת כמתה, קומי צאי ילדה מבית השאול. הלב שכשל לא מצליח לזרוק את הדם ללחייך הסמוקים, לרוח, לנימים. נעצר אל מול הערווה המגולחת לגמרי שלך , עוד מלפני שהכרנו נהגת כך, כשפנפנת מין, אמרת שכך את מרגישה תמימה ונקייה יותר. הסכין רועדת בידו החלקה מלטקס ומפודרה, מרעיש כתורן ספינה שבור כשהוא חותך בין שדייך הזעירים. מנתק את הלב. שלי שלך. שוקל את האברים הפנימיים. בעבודה הפטאלית שלו חייבים להישאר מסודרים. מטיף דם שחור עכור בכל מקום קר. מדבר לעצמו. מגרד רקמות חיים. שובר את הצלעות, חותך עד הרחם בלי רחמים. כל הבטן נשפכת אצלו. רושם לעצמו הערות עלייך. עיניים חומות דבש פתוחות פעורות. שיער קצר מתולתל. אישה יפה. אחותי כלה. ואז הוא מחזיר את לבך למקומו. אולי חתך ושמר למטרות לימוד את הזרת הקפואה שלך, את גלגל העין למען יראו וייראו. את הכוס שלך לחמם בשמנים מכאניים ולהתענג. מפנה אותך הצידה שוב חסרת אונים. מעניק אותך כפרס לסוטים מחברה קדישא, מזיעי הזקן והלחשים. למען יעטפו אותך בתכריכים חונקים לבנים כטלית עד הבוץ, ימציאו לך שטיפה נכונה תחת כנפי השכינה. כחולים. לאנשים שיראו אותך ערומה, שישטפו את גופך למען כסף. מציצים לכולך עכשיו. וחושקים בך כמוני חיה, נערתי התמימה. ויכולים. כמה רציתי להתחלף בם ילדתי שלי. ואנחנו מכירים רק שבועיים ימים שבועיים תמימים. שכבנו רק שלוש פעמים כי טוב. שתינו רק קצת ביחד, עוד לא הכרנו את ההורים. לא דיברנו על מה אנחנו עושים. ואני כל-כך מקנא בהם כולם, שחיו איתך ורעו אותך. אהבה מקודשת בדמך, יחידה. שזה נכון זה לגמרי ברור לכל החיים. שלא תשבר ותזעק גופתך לכשתופשר בקבר. לעולם חגיגת התולעים ורימות הדם.