והיו חייבים ניתוח פתולוגי. זה היה מוות בלתי מוסבר, משטרת ישראל דרשה. גופתה שהייתה כבר כחולה סגולה ונפוחה ממוות ונימים הייתה אמורה להשתובב לצחק עכשיו איתי. פיך פתוח קצת עגול קטן וסגולות השפתיים המלאות, ושחורות מרקב הפטמות הענקיות שלך שכל-כך אהבתי למצוץ כתינוק. על פיך נותר חיוך ילדותי קטן כמו אחרי שגמרת, מתוחה לגמרי, אסור לגעת בך מזיעה מתוחה מעליי. וכחול הכוס הנדן הנרתיק הצר היפה של אהובתי, שרק בו מצאתי מפלט לנפשי אז. המנתח ירוק כולו מקנאה וחלוק מוציא את מגש הנירוסטה שלא מחליד לעולם, ועליו רוכנת גופתך מהמקרר. גל קור מכה בו כשמגיע תורך סוף סוף, חייב לעבור בו רעד קל לפחות בשבילי. והכול מכוסה בסדין, רק רגלייך וטבעות הרגל הציפורניים הצבועות באדום חי ותווית השם מציצים החוצה לאור. והוא מסיר בתנועה של ריקוד טנגו את הסדין כקוסם המנסר אישה לשניים, מחכה לתשואות הקהל האלים מחיים. את יפה יותר, טהורה יותר משאר המתים, לא שפכת אפילו טיפת דם על הסדין. ילדה טובה מחונכת שלי. ומפשיט בסכין מנתחים אותך לגמרי. באוושה הוא חותך את מכנסי הג'ינס הרכים שקנית ארבע במאה שקלים רק שלשום ושמחת על המבצע. אוהבת לקנות בגדים בזול ילדה. הוא קורע את נעלי העור ששאלת מחברה מהצבא ולא החזרת לה מעולם. הוא מרים את בד הגופייה וחותך בו מורם, כמעט מושך נושך אותך איתו. לבסוף הוא מחסל את החזייה השחורה שלבשת מאז שהיית בת מצווה, חזיות הן יקרות והחזה שלך לא גדל מאז. ואת התחתונים השחורים הבלויים והפדית שקצת טבולה במיצי גופך הטעימים ואולי בזרעי מיום מאתמול. לא נמצאו סימני אלימות או תקיפה מינית על הגופה. הוא משליך את טלאי הבד הקרועים על הריצפה, הם יישארו שם עד יום ראשון, יום בוא המנקות. ואני מקווה שאין הוא מחייך. ליום גיל וישוע את הכול שמרנו. הרגע הזה שלכם ביחד ואת ערומה טורף את שנתי, לא עוזב את מנוחתי אהובה.

{המשך בעמוד הבא}