דוד	[לשוטה] תאמר אל יואב: אל ירע בעיניך הדבר הזה כי כזה וכזה תאכל החרב. [דממה. אבשלום מתבונן בתדהמה בדוד. דוד מתעלם, לשוטה] החזק מלחמתך אל העיר והרסה וחזקהו [השוטה מתיישב על גרם המדרגות וקופא. דוד מבולבל, קם וניגש ביאוש אל תמר] את רואה, לכן התעקשתי שלא תהיי כאן [ניגש אל בת שבע] [דממה ארוכה] [כמו לעצמו] לא היתה לי ברירה [דממה] [שבור] שלושה ימים עמד על דעתו, ולא היה מוכן לשום... [דממה] מה יכולתי לעשות, המלחמה שם בשיאה, כשמתנהלת במקום אחד אסור שתתנהל גם במקום אחר... [דממה] ואת יודעת איזה כתם זה היה מטיל -
בת שבע	[צועקת] זה בעלי, עלוב נפש שכמוך, בעלי [דממה ארוכה]
דוד	[ביאוש] גם לחמלה שלך איני ראוי... איני ראוי לשום חמלה... [דממה] [לעצמו] מלכות שלא שווה דבר [דממה. הולך אל כסאו ומתיישב בכובד]
אמנון	[בזעם] אבא, די [דממה. דוד מטלטל את ראשו בכובד] [צועק] די! [דממה] אתה יושב פה, מרחם על עצמך. העם צריך מנהיג ולא תולעת [דוד לוטש באמנון מבט המום]
שוטה	[מזנק מקפאונו] אדוני המלך. דברי יואב: נלחמתי ברבה, גם לכדתי את עיר המים, ועתה, אסוף את יתר העם וחנה על העיר ולכדה פן אלכוד אני את העיר ונקרא שמי עליה [דממה]
אמנון	[בהיסטריה. לדוד] נו... דבר אליו... קום ודבר אליו [בא להתנפל על דוד. בת שבע מפרידה ומרחיקה את אמנון] [דממה. דוד מטלטל ראשו ביאוש]
בת שבע	אין כאן דורשים לחרטה שלך [דממה] נדרשת מנהיגות. העם נתן בך אמון - אל תאכזב אותו ולא אותי
דוד	אני חלש מאד, בת שבע -
אמנון	[בבכי] אז מצא את הכוחות לעזאזל
דוד	הכתם לא מרפה ממני [דממה] [מביט בתמר. מצביע עליה] ראי אותה, עד כמה אני זר לה... ואת... המחשבה הנוראה שלעולם לא תסלחי -
בת שבע	סליחה כאן מיותרת. אני רוצה מה שמגיע לי [דוד מתבונן בה מופתע] איבדתי בעל, ואני הרה. זו חובתך לדאוג לאלמנה כמוני, שעתידה להיות גם אם. חיים בשפל לא אשא יותר. גם לא אובדן נוסף. אני רוצה את המעט שעוד מגיע - חיים טובים לי ולילד. בארמון הזה [דממה] שישאר שלך.
דוד	ואיך תוכלי לשאת אותי -
בת שבע	אל תבקש ממני רחמים. מה שהיה לי להגיד אמרתי.
דוד	אהה.. כן... וודאי וודאי. לא חשבתי אחרת. זו חובתי האחרונה שעוד אפשר... שעוד נותרה... לאלמנה של קרב [מתבונן באבשלום ותמר המביטים בו בסלידה. מתעלם. לבת שבע] אני ערב לכל צרכייך בכניעה [דממה] ולעולם אבֵל על אוריה -
בת שבע	[בחוסר סבלנות] אם רצונך להתאבל אז תתאבל אחר כך, עכשיו תלך אל הרבה. למען בטחוני, וביטחון הילד, אתה חייב לגמור שם את המלחמה [דממה]
דוד	[מהנהן בלהט] כן כן... [דממה] [כהוזה] אלך אל הרָבָּה... [קם מכסאו] [דממה. כמקיץ. מסמן לשוטה לקרב] אמור ליואב. הנה אני בא אל העיר. הנה אני בא... [מצביע על גופת אוריה. השוטה קד ויוצא, גורר אתו את גופת אוריה מן הבמה] [דממה] [דוד צוחק במבוכה ובאילוץ כלפי הנוכחים] אין כמו לקום מאשפתות אל עיר אשר כבשת, מה?... [מחווה בצהלה מאולצת] תנודות כאלה יש רק למלכים... כמו לשלח דג קפוא לסיר רותח... הכל נכון להתבשל... [דממה. מתעשת] כן... העם צריך מנהיג... אלך אל הרבה.