אוריה	הוד מעלתו... אני... -
דוד	וחוץ מזה אמרתי כבר, שאם קידות - אני צריך לקוד לך על מופת הלחימה שאתה נותן שם ברבת עמון
אוריה	לשרותך תמיד [קד]
דוד	[מתיישב בראש השולחן. מזמין את אוריה לשולחן] שב שב. מיד תוגש לנו הסעודה כיד המלך
אוריה	[מתיישב לצדו של דוד] לא לא. אין צורך. אכלנו כבר, אני וכל החיילים
דוד	אני דורש בתוקף. לוחם כמוך הוא לא כמו כל החיילים. אותך אנחנו נפטם כמו שצריך
אוריה	אני שבע
דוד	אתה עוד תגלה עד כמה עמוקה הקרקעית אצל לוחם אדיר
אוריה	הוד מלכותו מגזים בתאריו
דוד	אל תצטנע. יואב סיפר לי על הכל
אוריה	יואב
דוד	אמר שלוחמים כמוך - זן נדיר [לאבשלום ואמנון, על אוריה] הביטו בו היטב, כי זה לוחם לוחם, ממנו תלמדו איך אוחזים בחרב.
אוריה	הלחימה שלי אינה נבדלת משאר חייליך, אדוני המלך
דוד	הו הו. נבדלת גם נבדלת [נכנס השוטה עם יין ושני גביעים נוספים] הנה היין [לשוטה] מזוג מזוג [השוטה מוזג] מן הבציר של הבציר לכבוד עבדי אוריה [לאוריה] שתה שתה [השוטה מניח את שני הגביעים הנוספים לאמנון ואבשלום ומוזג להם]
אוריה	הוד מלכותו
דוד	דוד. קרא לי דוד. שתה. אחד כך נדבר [דוד ואמנון לוגמים בבת אחת, אבשלום מצטרף בחשש. אוריה מקרב אליו בהיסוס את הגביע, שותה מעט, ומניחו חזרה. בצחוק מתוח] מה זה... לגימה של ילד. [דוד ואמנון צוחקים] אתה מפליא אותי אוריה. שתה שתה, בלגימות גדולות... [אוריה מקרב בזהירות ושותה עוד מעט. דוד מתבונן בו] לגימונת שבלגימונת. [לאבשלום ואמנון] עבדי אוריה הוא איש עדין. לוחם אמיץ ואיש עדין, לא כך? [אוריה מהנהן בהיסוס. נכנס יואב. דוד מבחין בו ומתרומם לעברו] יואב עבדי... [על אוריה] ראית איך שתה... כמו אפרוח [אוריה נעמד ומצדיע ליואב] לא לא אוריה, שב מייד, הרי אמרתי כבר - בינינו גיבורי המלחמה אין כל מחוות. כולנו איש אחד. [מוחא כף. נכנס השוטה. לשוטה] עוד גביע לשר הצבא [השוטה קד ויוצא] כך טוב. מפגש משולש [דממה. אמנון אוחז בגביע בהתרגשות, ניכר שהוא כבר קצת שתוי. אבשלום נבוך. דוד אוריה ויואב נועצים עיניים זה בזה עד שהשוטה חוזר עם עוד גביע ומוזג לכולם שוב] עכשיו הכל. בבת אחת. למען נצחוננו ברבת עמון
אוריה	הוד מלכותו, אני שתיתי די
דוד	[בלבביות] אני אומר לך - הקרקעית שלך עוד לא התחילה לדבר. יש עוד מקום. אני שומע
אוריה	הוד מלכותו -
דוד	[בזעם] ד-וי-ד [משיא גביעו] אני דורש [דממה] לחיים
אבשלום, אמנון, יואב ואוריה	[משיאים גביעיהם] לחיים [כולם מרוקנים את הגביעים]
דוד	יפה יפה
יואב	[לוחש לדוד] היא בביתה
דוד	יפה יפה, שתחכה לו שמה. תודה יואב [מסמן ליואב לצאת. יואב מסמן שהוא רוצה להישאר. דוד מסמן לו ביתר תקיפות לצאת. יואב מתבונן באבשלום ואמנון ויוצא בזעם. דממה. לאוריה] איש טוב יואב, ונאמן, אבל דואג לי כמו לדביל [אמנון מתפקע מצחוק. אבשלום מחרה אחריו בנהימה]
אוריה	זו משאתו של כל מנהיג
דוד	אמת [דממה] להגנה. וגם תקיפה. כי בתקיפה אין ליואב שני.
	{המשך בעמוד הבא}