|
רק בבית השלישי מגיע השיר אל הבנים, אולם גם אז אין הקשר המטפורי נחשף ישירות. "הא לך הטובים בבנינו" נראה בתחילה כחסר קשר לחלק הקודם של השיר. אין רצף תחבירי או תמטי בין הבתים ולא ברור מה עניין הבנים לכאן. מן הפשט של הכתוב יכול אף להשתמע כי מסירת הדברים ברצף, קודם עניין הפרחים ואחריו עניין הבנים, יוצרת קשר של הוספה: באדמה נקברו גם פרחים וגם בנים. אך מאמציו של הקורא לארגן את השיר בצורה הטובה והיעילה ביותר, ניסיונותיו לתפוס את מֵרב הנתונים כרלוונטיים זה לזה, הם שמאפשרים לו ליצור את ההקבלה, את הקישור המטפורי בין הפרחים לבנים. רק המאמץ להבין את מה שמעבר לקריאה הצמודה יקנה לשיר את הקוהרנטיות ההכרחית להבנתו: הפרחים הם הבנים, בין השניים מתקיים יחסי מטפורי.
מבחינה זו השיר הוא דוגמה מעניינת למה שמכונה "דינמיקה של טקסט" . תהליך ההבנה והארגון של הטקסט (להבדיל מתהליך הקריאה) אינו מתרחש בצורה ליניארית, מן ההתחלה אל הסוף, אלא פועל קדימה ואחורה, יוצר רושם חדש ומתקן רושם קיים, הכול במטרה להקנות לטקסט קוהרנטיות. מה שמעניין בשיר שלנו הוא שהדינמיקה הטקסטואלית היא במישור הסמנטי. אין הארגון מחדש מתרחש ברמת העולם, כמו למשל כאשר מתגלה לנו שייחסנו ערך שגוי למחרוזת של גב' פורסייט ב"המחרוזת", אלא ברמת ההבנה של המילים: אנו מגלים בדיעבד שהבנו לא נכון את הצירוף "פרחי פרחים", וכי היה עלינו להבינו לא ליטרלית, אלא מטפורית: הפרחים הם הבנים. אותו קורא מסתייג, אשר כבר קודם סירב לקבל את הצירוף כפשוטו אכן יהא מופתע פחות מהתגלות הביטוי כמטפורי, אך גם עבורו תהא פה מידה רבה של היפוך וגם עליו תפעל הדינמיקה של הטקסט את פעולתה.
וכמו במקרים אחרים של ארגון מחדש של טקסט לאור נתונים חדשים (מה שפרי מכנה "תבנות חוזר") ההבנה המחודשת "מכה גלים". אם הצירוף "פרחי פרחים" אינו ליטרלי, אז גם שמות התואר המוצמדים לו אינם כאלה. כעת, לאור ההבנה המחודשת, נפרש את "רעננים" בבית השני, לא כפרחים מלאי חיים ונוצצים בטל, אלא כבנים צעירים. נשיקת השמש ו"צהריים" אינם תיאורים ליטרליים של שעות ביום, אלא מטפורות לתחילת החיים ולאמצעם. "מצניע חן" ו"יפה קלח" אינם שמות חיבה בעלי אופי חקלאי המיועדים לצמחים, אלא ביטויים מטפוריים לבני אדם: זה שיופיו עדין ונחבא וזה שהדרו מופגן.
אולם בכך טרם נסתיימה משימת הארגון מחדש. הצירוף "פרחי פרחים" מתגלה אמנם כמטפורה בבית השלישי, אולם בבית השני הוא בעל מעמד ראליסטי וקיום גשמי משלו: הפרחים האלה נקברו באדמה. לפיכך לא נוכל לקיים המרה מלאה בין "פרחי פרחים" ל"בנים" אם לא נוכל להסביר מחדש גם את ה"גרורה" הזו של המטפורה. למעשה הדבר מתאפשר בקלות כי מבחינה ראליסטית גופות חללים נטמנות באדמה. אך לשלב זה של הארגון מחדש השלכות רבות מבחינת האפקט על הקורא. מעשה טמינת הפרחים באדמה, לבד מהיותו איבר במשוואה, נושא מטען סמלי בעצמו. זו היא תמונה סוריאליסטית, מסויטת, לא טבעית בכך שהיא הופכת את כיוון תנועתם של החיים. כאשר מתברר כי "פרחי פרחים" הוא מטפורה לבנים, גורמת ההצבה של הערך "בנים" במקומו של הערך "פרחי פרחים" למימוש אנושי ולכן חזק יותר של המטען הסמלי הגלום בערך הזה: הלכה למעשה נטמנים באדמה חיים. אין מדובר עוד בתמונות סמליות או במציאות סוריאליסטית מרוחקת, אלא במציאות ממשית נוראה. הדובר ואנשיו טומנים באדמה באופן ממשי גופות במקום זרעים. אפקט ההזרה של המוות שהושג בעצם התגלות קבורת הפרחים כקבורת הבנים, מתחזק כאשר ההשוואה הזו מתממשת בפועל: קבורת הפרחים אינה רק מסמלת בעקיפין מוות לא טבעי, היא גם מציגה אותו ישירות.
המשך בעמוד הבא |
|
