מדי חודש, בקוראי מדור זה, אני נמלא פליאה על רצינות הנושאים שבו. אין להתפלא, אפוא, שהנושא אשר אותו אני מביא בפניכם הוא בעל חשיבות מכרעת לא פחות.
הכוונה היא, כמובן, לעיצוב החדש של ספרי הוצאת קשב: הדפים העבים, על צבעם הבז'-צהבהב והמרקם הקרטוני; האותיות שנדפסו בגופן המזכיר את הדרוגולין או הקרן; עיצוב זה, המעטר את הספרים האחרונים של ההוצאה [ספרה המעניין של אדריאן ריץ' - "דם הוא רעל קדוש" בתרגום גיורא לשם, וספרו של טוביה ריבנר - "כמעט שיחה"], מזכיר באופן גס את הוצאת אבן חושן, ואף את הוצאת כרמל.
נדמה כי העיצוב שעֻזי אגסי ושלמה לאופר הכניסו לשירה העברית תופס תאוצה וקוטף את הבכורה מן הפרנקריהל [FrankRuehl] השמרני והמקובל? האם יש לכתוב קינות לפרנקריהל על אותיותיו המרובעות, ולדפים הלבנים? לרפי וויכרט פתרונים.

.א.י

לאחרונה פקדו מספר ארועים מביכים את מערכת "דג-אנונימי?": שירה של אגי משעול ("משורר עומד לקרוא משירו") פורסם על שער גליון ראש השנה של מוסף "תרבות וספרות" של עיתון "הארץ" שבוע לאחר פירסומו בדג; שירו של יעקב-שי שביט ("לפעמים אני רוצה ללכת") שפורסם בדג ספטמבר הופיע בגליון "עיתון 77" האחרון, בו ראו אור גם ארבעה שירים מאת גלעד מעיין תחת הכותר המרשים "פרסום ראשון"; שניים מתוכם פורסמו לפני מעל לשנה ב"דג-אנונימי?" ואף ראו אור בדפוס באנתולוגיה הראשונה של הדג. אך רוב מקרים אלו נבע מטעויות אנוש ויש לבחון אותם בעין סלחנית ומבינה. רוב המקרים.
מעניין להכנס דווקא בעובי הקורה של פרסומיו האחרונים של ג.מ., "שותף להקמתו של דג-אנונימי?" כפי שטרח לציין ב"עיתון 77"; הנה "שותף" זה מפרסם שניים משיריו אשר ראו אור זה מכבר ב"דג-אנונימי?" זה, בידיעה גמורה וללא הודעה מוקדמת. מילא? מילא. אך הנה היום נפלו עינינו על גליונו החדש של כתב העת "משיב הרוח" ובו פרסום נוסף של פרח השירה העולה ג.מ., "שעון מעורר" - היש צורך לומר זאת מפורשות? - שפורסם בגליונו הראשון של "דג-אנונימי?", בינואר 2001.
אמנם, למשורר חזקה מלאה ולגיטימית על שיריו ויצירתו, אך מתמיה כיצד אדם שפעל במסגרת הדג? ושהצהיר לא אחת על ערכו של כתב עת זה, מפגין זלזול בעצם הפרסום בו, ומאמץ את גישתם המתעלמת מהדג של כתבי העת הממוסדים, המודפסים והמתוגמלים.
נדרשת מידה של סבלנות כדי להפנות את הלחי השנייה מול חוסר ההגינות, ומידה של נבזות כדי לסטור גם בה סטירה מצלצלת.

המערכת

המדור אפוא; נועד לתת מקום להערות בענייני דיומא ומענה חפשי לעניינים שוטפים, פתוח לכותבים, כל עוד הנדון הוא שירה, והמלה אפוא מופיעה בטקסט (אם לא תופיע, תוסף על ידי המערכת).