[המשך מעמוד קודם]

לִפְנֵי שֶׁתִּסְפְּרִי עַד דְרַיי,
יְעַקְּלוּ לָךְ אֶת הַאֶתְמוֹל,
אַחַר-כָּךְ אֶת הַיּוֹם.
אַחַר-כָּךְ תְּהוֹם.
אַחַר-כָּךְ חוֹל.

אַתְּ רַק בַּת חֲמִשִּׁים, זֶה כֻּלָה גִּיל הַמַּעֲבָר,
זִקְנָתֵּך עוֹד רְחוֹקָה, אַתְּ לֹא הוֹלֶכֶת לָמוּת מָחָר,
שָׂרָה.
הַחֲבֵרִים שֶׁלָּךְ זְקֵנִים מִמֵּךְ, וִידֵיהֶם יְדֵי אֳמָן,
אֲבָל אֲנִי הַיְּחִידָה שֶׁיְּכוֹלָה לָתֵת לָךְ עוֹד תוֹסֶפֶת זְמַן,
שָׂרָה.

(חיפה, 28 - 29 באפריל 2002)

דפדף קדימה

דפדף אחורה