אתגר לשוני אחרון נושף בפניו של אקרובט התרגום שמהלטט את האנגלית את הפינית האלבנית האסטונית את ההונגרית והיוונית את הספרדית והקטלונית דרך החישוק הבוער, וישנה השפה הנוספת, הסודית, רק תושביו הסהרורים-יותר בחלקה העמוק-פחות של אלפא קנטאורי מכירים את השפה הזו, והם באים אלינו, כן, כשנוגה מתיישר עם צדק וכשהאטמוספרות מייצרות שתיהן מין בוהק מסתורי, וזה קורה, או-הו, אחת לְ-, אבל גם את השפה הזו כדאי שידע, אקרובט התרגום, כי בכל זאת, מי אם לא הוא, יתרגם את שירת אלפא קנטאורי הנעלמה? ובכלזאת נותר עוד אתגר לשוני אחרון, עוד שפה נוספת, אחת, להלטט בה, מתה-חיה, עיקשת, חצופה, שפה שטרם השכיל אקרובט התרגום, רמי סערי, לפתח בה מיומנות סיוּף מספקת לדו-קרב שירי: עברית.

ספרו האחרון של סערי, כמה, כמה מלחמה (הוצאת הקיבוץ המאוחד 2002, סדרת ריתמוס לשירה) נע בין שפה-דלה לרפיון רעיוני. זהו אפוא ספקטקל דוקומנטרי [קריצה לאקדמיות] המצייר תמונה עגומה של מצב השירה העברית. ספר של משורר ידוע, יוצא תחת חסותה של סדרה [ר' בהמשך] ידועה ומכובדת, שירים מתוך הספר פורסמו לא רק בכתבי עת אלא אף במוספי הספרות של העיתונות היומית, ובכל זאת - מדובר בשירה גרועה, אם מדובר בשירה כלל וכלל.

גישתו הארכאית, פעורת הפה, משתאה מול "פלאי" העידן עתיר המידע [המאה ה-21; ברוך הבא!] ניכרת בעיקר בשיריו של סערי ובעיקר בצמד שירים הלא בלתי מבדח "CNN" ו"צָ'ט". את פליאתו מול מושג הפירסומת [של ערוץ 2] אפשר לחקור לאורך הקטע "רגע של פירסומת", שהוא גיבוב של ציטוטים מציטוטים, של ססמאות פרסומיות ושאר עבודות קופירייטינג טהורות.

בתחילת הסרט מכסחי השדים II מתקיים משפט. את נאום ההגנה הפתטי של ריק מוראניס על חבורת מכסחי השדים מסכם דן אקרויד במשפט האל-מותי "short, but pointless". קצר, אבל טפשי. אולי המפתח, או המנטרה שיש לשנן, כדי לצלוח את קובץ הגיגים זה.

אנונימי

בשנים האחרונות צצה בישראל תופעה צרכנית מגונה בתחום הספרות. סֶפֶר, או סופר, אינו יכול לעמוד בעצמו מול הקורא, שהפך, עם הזמן והכסף, לצרכן ממולח, חשדן ועסוק, הטרוּד רוב ימיו בעיקר בסקרי שווקים. הצורך במערכת-גיבוי רצינית הכוללת יחס"צ, שיווק, עיצוב, תמיכת המוספים הספרותיים [הכל-כך, הו-הו, ביקורתיים] או במלים אחרות, הצורך בחסותה של ה"סִדרה" מיושם בארץ באופן שיטתי וגורף; ונורא מכך - באופן מנוון. הקורא, בטרם חווה דעתו על הסופר או על היצירה, בוחר אפוא במו"ל, עורך, מתרגם מהדיר ולעיתים אף בסדר ובבית הדפוס בו נדפסה היצירה בטרם נפנה לבחון את הסופר/ת עצמו/ה.
הוא הדין לגבי סדרת "ריתמוס לשירה", שהוציאה, זה מכבר, ריק ספרותי נכבד (הערה זו מסתייגת בכל לשון של סייג מספרה האחרון של שרון אס, "הזר ואשת חול", שהוא יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל). הסידרה מכתיבה את סדר היום הספרותי, הסידרה מכוננת קאנון ושוליים, הסידרה היא הכל למעט ספרות, הכל למעט ספרות לעם, הכל למעט ספרות חופשית.

אנונימי

המדור אפוא; נועד לתת מקום להערות בענייני דיומא ומענה חפשי לעניינים שוטפים, פתוח לכותבים, כל עוד הנדון הוא שירה, והמלה אפוא מופיעה בטקסט (אם לא תופיע, תוסף על ידי המערכת).