איתמר ג'ובני: שלושה מיצבי וידאו

איתמר ג'ובני, 22, סטודנט בביה"ס לאמנות המדרשה במכללת בית ברל, הציג בשנת 2001 שלושה מיצבי וידאו שאפתניים. שניים מהם נבנו בגלריית התלמידים בביה"ס ואילו השלישי במבנה בטון שבנה ג'ובני עצמו. בעבודותיו מעמת איתמר ג'ובני ייצוגים וסמלים מקצות הקשת החברתית והפוליטית, בנסיון ליצור יציר כלאיים, בן לתרבויות יריבות, שמאבקי הדמים ביניהן ונסיונותיהן להשליט דעתן זו על זו, מביאות להתפוררות ולקריסת המיתוסים שכוננו אותן. החללים שבונה ג'ובני הם מעין מקדשים לאותו שעטנז עקר, המולידים סלידה מן הסגידה לליבידו הגברי המאצ'ואיסטי, היוצר ומלבה תגרה, לחוק האב עליו מושתתת ההררכיה בחברה הפטריארכלית.

ללא כותרת

שישה מסכי טלויזיה מסודרים במעגל כשפניהם אל פנים המעגל, זה אל זה. הם אינם מאפשרים לצופה לראות את אשר על המסך, אלא על ידי הצצה אל ביניהם. על המסכים איברי מין גבריים, המזדקפים ומושפלים שוב ושוב, נדמים כמו משוחחים זה עם זה. הצופה עומד מחוץ למעגל ללא יכולת להפוך חלק ממנו או לפרוץ לתוכו. על אף נסיונותיו, אינו מבין את שפתם. במרווחים שבין כל שני מסכים, מציצים אנשים אל המסכים שממול, ומלבד היצורים האוטונומיים, רואים גם אחד את השני. הצופה מהופנט מתנועתם המכאנית, מוקסם מהאסתטיות של הדימויים, ועם זאת חש פולש ונפלש בה בעת.
דימוי איבר המין הגברי הישיר כל כך, אינו רווח בתרבות הפופולרית ואף מצונזר, על אף העיסוק המרובה במיניות וזהות מינית בשנים האחרונות.

2001, מיצב וידאו, 320X320X130 ס"מ, שישה מסכי טלויזיה, טכניקה מעורבת.

ללא כותרת

מבנה בטון המזכיר בצורתו אחוזת קבר או קבר שיח. מבנה המייצר הגבהה, כמעט האלהה של המת הקבור בו, וחווית המבקר בקבר היא של עליה לרגל אלי מקדש. הפתח אל המבנה, צורתו צורת איבר מין גברי, החסר וכמו נפרץ בקיר הבטון. באדמה קבור מקרן, המקרין על הכיפה שלמראשות המבנה חישוקי מתכת הגדלים ומתרחבים במהירות גדלה והולכת, ויוצרים תחושה של תנועה במעלה מנהרה.
המנעד האסתטי המרכיב את העבודה רחב ונמתח בין קטבים. הבטון החשוף כבד, מאסיבי, לא מוגמר ומשמש בעבודת בניין. הדימוי המוקרן עליו מופשט, מעודן, חסר משקל, עשוי בטכנולוגיה מתקדמת ולקוח מתרבות מועדונים. את החוויה הטראנסנדנטאלית, המסורתית, אותה עליה לקברי צדיקים, המביאה סגולה על מקיימיה, מחליפה סגידה לחוויה מינית אקסטטית. הארכיטקטורה השואבת מן האוריינטלי- מקומי, המאפיינת מקומות קדושים, לא מזוהה במקרה זה עם דת קיימת באופן מובהק, חותרת תחת המיתוסים הקיימים בשתי הדתות ויוצרת היבריד טמא וחסר אֵל.

2001, מיצב וידאו, 150X150X245 ס"מ, הקרנת וידאו, טכניקה מעורבת.

שבטי

חלל מארך ובו אור אדום, בעמקו גליל גדול שדפנותיו שחורות ופניו- מראה שטוחה ועגולה, שקועה מעט. מעל הגליל כיפה לבנה, ממרכזה מוקרן אל המראה דימוי וידאו המוחזר אל הכיפה.
הדימוי המוקרן הוא שנים-עשר כפילי האמן, מסודרים זה לצד זה כבקליידוסקופ ענק, כורעים ברך ומוחאים כף בקצב ההולך ומואץ, לא יחד כי אם איש בתורו, במעין ריטואל פולחני.
ראשיהם במרכז העיגול, הם מסתובבים במהירות גוברת. הצופה הנכנס לחלל, רואה את הגליל הניצב בעמקו כמזבח במקדש, פוסע לקראתו לקול המחיאות אך עדיין אינו רואה את הדימוי. כשעומד לצד המזבח, מתכופף הצופה להיטיב ראות. למרבה ההפתעה, רואה הצופה את בבואתו ולא צללית, כמצופה. פניו משתקפים בזכוכית כבבריכה צלולה, בעוד הדימוי הקלידוסקופי-סימטרי נראה חג מעל ראשו כהילת קדושים.

שבטי 2001, גליל - 160X160X75, כיפה - 330X330X85, מיצב וידאו, הקרנת וידאו, סאונד, טכניקה מעורבת.