פואמה זו, הנראית היום מודרנית מבחינת נושאה ה"אקולוגי", נכתבה עוד ב-1910. הפואמה ממשיכה ומתארת את ניצחון הטבע על מעשה ידי האדם. שניאור המשיך וחיבר עוד פואמות נוספות על החורבן הצפוי למין האנושי שהידועה בהם היא "ימי הביניים המתקרבים", בה תיאר בשנת 1912 מלחמה איומה המשמידה את המין האנושי. בפואמה "האחרון" חוזר שניאור לנושאו של ביירון ומתאר עולם שקופא בתקופת קרח חדשה. בשיר יש תיאור חי כיצד האסקימואים עוברים במיזחלותיהם על הקרח לכרתים ולסיציליה. לבסוף משמיד הקרח את התרבות ואת המין האנושי ונותר רק אדם אחד; הפואמה מסיימת בתיאור גויעתו האיטית, בקור.
שניאור היה פסימיסט שיצירתו השירית מתמקדת בתיאור העתיד השחור הצפוי למין האנושי, ובפואמה אחרי פואמה המציא סוף שונה ומקפיא דם יותר מקודמו עבור המין האנושי האומלל.
יעקב כהן, לעומתו, היה אופטימיסט שהנושא המרכזי ביצירתו הוא רעיון חיי האלמוות, אותם ישיג המין האנושי בסופו של דבר. הוא כתב אפוס שלם בפרוזה שירית בשם "אריאל", בו תיאר את מסעותיו של "נביא" המטיף לרעיון חיי האלמוות, אותם יכול כל אחד להשיג. בדרכו הוא נתקל בלעג ובזלזול אך לבסוף משתלט חזונו על המין האנושי שאכן מוצא לבסוף, באמצעות המדע, את האלמוות, ויוצא לכבוש את הכוכבים. יש דמיון מסוים בין התורה של האלמוות לה מטיף אריאל באפוס זה ובין כת ה-Physical Immortality, אך האפוס של כהן נכתב בשנות ה-20, הרבה לפני שמישהו חלם על אידיאולוגיה זו.
כהן המשיך לדון בנושא האלמוות ביצירותיו האחרות דוגמת "עוף החול", ובעיקר במחזה "בְּלוּז" שהוא לדעתי אחד ממעט יצירות המד"ב החשובות בשפה העברית. המחזה, המבוסס על אגדה תלמודית, הוא על העיר לוּז, עיר בני אלמוות. המחזה מתאר כיצד איש קצר ימים מתרבותנו מגלה את עיר בני האלמוות שבה לעולם אין שינוי ומציע לאנשיה את החידושים של העולם הרחב. בין בני העיר נפתח ויכוח עקרוני האם לפתוח עצמם לפני העולם הרחב וחידושיו ובכך לפתוח את עצמם גם לסבל ולאימה שהם גורלו של האדם המודרני, אך גם לדינאמיות ולעושר של הקידמה או לשמור על השקט, על השלוה ועל הסטאטיות של חיי האלמוות הניסתרים מפני העולם המודרני?

הפיתרון הניתן במחזה הוא של פתיחת העיר לפני העולם המודרני ובתמורה - נתינת חיי האלמוות לכלל המין האנושי, דבר שבו רואה כהן את הפתרון לכל חליי העולם המודרני. כהן ושניאור הם כמעט יחידים בתקופתם בבחינת מרכזיות של מוטיבים של מד"ב ביצירתם. לאחר מכן קמו עוד שני משוררים שלמדע בידיוני יש חשיבות רבה ביצירתם ובכך הם יוצאי דופן בשירה העברית המודרנית. משוררים כנתן אלתרמן, שחיבר מחזה של מדע בדיוני בשם "משפט פיתגורס" על מחשב אינטיליגנטי שמנסה להבין את ערכיו של האדם, ודוד אבידן, אדם שיצר דרך כתביו אידיאולוגיה שלמה של מד"ב ואף ביים והפיק סרט מד"ב - "שדר מן העתיד". כדאי לציין שעורך ומבקר השירה החשוב, גבריאל מוקד, גילה בתקופה מסויימת עניין רב במד"ב וכתב מאמר חשוב בנושא (על ספרות הדמיון המדעי, מאזניים אוק' 1967 [חלק א']; נוב' 1967 [חלק ב']); ביצירתו של מוקד (ווריאציות - פרוזה נסיונית) ניכרת השפעת הספרות המדע הבדיוני, אם כי לא ישירות על התוכן, אלא על מוטיבים אחדים ודרכי התייחסות שונות. וכך גם המשורר והמבקר אורציון ברתנא שחיבר סיפורי פנטסיה ומעין מד"ב בקבצים כמו "שריפות" אך לא ניתן למצוא אלמנטים של מד"ב ביצירותיו הפואטיות.

המשך בעמוד הבא |