גם בספרות העברית, הספרות העניה ביותר בתחום המד"ב ובעיקר ביצירות המד"ב האיכותיות, אפשר למצוא מספר משוררים ידועים שהשתמשו במוטיבים של מד"ב ביצירתם. בימי הביניים אנחנו יכולים למצוא משוררים כעמנואל הרומי שכתב פואמות על מסע אל העולם שלאחר המוות ועל מפגשים עם מתים ידועי שֵם. היו בימי הביניים מספר משוררים עבריים שהתעניינו באסטרונומיה דוגמת שלמה אבן גבירול, שבפואמה "כתר מלכות" השתמש רבות במוטיבים אסטרונומיים על הדרך בה היה בנוי, לדעתו, היקום לצד מוטבים חזקים של מיסטיקה וקבלה ( על גבירול נוצרו אגדות שיצר גולם נקבה אולם עניין זה למרבית הצער אינו משתקף כלל ביצירתו ...).
והמשורר אברהם אבן עזרא (אסטרונום במקצועו) כתב מקאמה (סיפור בחרוזים) בשם "חי בן מקיץ" על מסע לעולמות אחרים במערכת השמש ועל המפגשים עם תושביהם.
אבל שירת מד"ב של ממש ובשפה העברית מתחילה עם המשורר העברי הידוע בן המאה ה-19, י. ל. גורדון (יל"ג). כיום ידוע יל"ג בעיקר בזכות הפואמות הסאטיריות והתנ"כיות-היסטוריות שחיבר. אבל הוא גם כתב פואמת מד"ב-טהור על מסע לירח. הפואמה "בירח בלילה" נכתבה בשנים 1878-1882 ומתארת שני מסעות מוצלחים של הדובר בשיר אל הירח וניסיון שלישי (לא מוצלח) לעלות אליו בכדור פורח ("מגדל באוויר פורח") ממולא בקיטור. בפואמה מסופר על שאיפתו של הדובר לעלות לירח; המסע הראשון של המשורר לירח נעשה ב"רכב אש":

לו מלאך הייתי לו בית אל הייתי ובסולם יעקב אליך עליתי! ובמחשבה זאת את נפשי שעשתי עת לכתי בשדה בדד לשוח חי קל שוט קול רעש אופן שמעתי וארא רכב אש יורד ברוח וברכב ארבעה סוסי להב וכרוב נער קטון נוהג כמו ובכוכב שבט ידפקם , ימחץ ברהב ...ורפידת הרכב חשמל ונגה... מרכבת כבוד זאת ירדה גם עתה ותעלני מתחתיות הארץ … הסוסים נתרו לשחקים ארקיע הים נס ,הארץ נחבאה הפעם גלגל הרוח מסביבי יריע תחתי חדרי ברק , סתר הרעם פה גל גל האש - פה שער השמים ויסוב על צירו ויפתח… ואני הוצגתי על חוג הירח נהטתי לדעת איפה הייתי אך חושך מסביב -ומאום לא חזיתי

הבטתי וארא מרחוק מתחת בדמות כדור מאיר מפיץ קרנים הלא את היא ארצי את הזורחת תאירי ללבנה פה בשמים! אז אמצתי לבי רגלי נשאתי ולאור הארץ בסהר הלכתי ובכל המקום שמה לא מצאתי כל נפש חיה אשר בו דרכתי רק כוכבים ושרפים עפים ברמה... צדקו האומרים - אל ליבי אמרתי כי הירח ארץ לא נושבת עד לגבול נגה הארץ עברתי אין עקבות עיר מושב - רק שואת מות אין בית אין שדה, אין עץ אין זרוע [...]

המשך בעמוד הבא |