אחרי ביירון הופיעו משוררים ידועים שחיברו יצירות מד"ב ובראשם המשורר והסופר הידוע אדגר אלן פו. יש הרואים בו את אבי ספרות המד"ב (בוודאי שבארה"ב) אם כי עיקר יצירתו המד"בית היא בסיפורים, לא בשירים. אך ישנם מספר שירים כמו "העיר במצולות" שמעוררים אלמנטים חזקים של פנטסיה. בשנות השלושים של המאה ה-20 הרבו סופרי הפנטסיה והאימה ה. פ. לובקראפט (יוצר סיפורי האימה של מיתוס "קְתוּלוּ") ורוברט הווארד (מחבר סיפורי "קונאן הברברי") לכתוב בצד סיפוריהם המפחידים והאכזריים גם שירה פנטסטית, כשהם מחקים את ידידם המשורר, שהתפרסם מאוד בסיפורי אימה שלו, קלרק אשטון סמית, ששירתו נחשבת כיום כמודל לפואמות בתחום הפנטסיה והאימה.
משוררים שונים מאז חיברו שירים ופואמות שיש בהם אלמנטים ברורים של מד"ב. מן המפורסמות היא יצירה שזכתה בלא פחות מפרס הנובל לספרות (!), היא פואמת הענק של הסופר השוודי הארי מרטינסון, "אניארה" (1956). יצירה אפית זו מספרת על מסעה של "ספינת דורות" שיוצאת עם שרידי המין האנושי מכדור הארץ החרב אל כוכב אחר שבו יוכל המין האנושי לפרוח מחדש. הפואמה מעמידה את הערכים האנושיים הנצחיים כנגד הטכנולוגיה הלא אנושית בספינת הדורות כפי שהיא מתגלמת במחשב הספינה.
פואמה זו שימשה כבסיס לאופרה ב-1959 וב-1974 והיוותה את הבסיס לזכיתו של מרטינסון בפרס נובל לספרות . ניתן להשיג אותה גם באנגלית (אם כי טרם הצלחתי לעשות זאת). "אניארה" הוכיחה שאפשר ליצור גם יצירות מופת של שירת מד"ב.
לאורך השנים סופרים רבים וידועים של מד"ב חיברו גם הם שירים ופואמות מסוגים שונים אם כי תמיד כלא-יותר מתחביב צדדי. סופרים כאסימוב (שאהב לכתוב חמשירים) היינלין (הנזכר לעיל, "בגבעות הירוקות של הארץ"), רי ברדבורי, פול אנדרסון, בריאן אולדיס, תומס דיש, אורסולה לה גויין, ג'ו הלדמן, מיכאל בישוף, והרשימה מתארכת כמעט עד בלי סוף ובמיוחד אם נזכור את כל השירים וה'פילקים' שסופרים שונים חיברו עבור כנסי המד"ב השונים.

המשך בעמוד הבא |