בספרות המדע הבדיוני יש לשירה מקום משני ביותר. הצורות הספרותיות הדומיננטיות במד"ב הם הסיפור או הרומאן, ובכל זאת, מדי פעם, ישנם סופרים השולחים ידם בשירה אם כי מה שמופק הוא בדרך כלל משני: חמשירים הומוריסטיים בנושאי מד"ב ושירים עבור כנסי מד"ב (הנקראים Filk-Songs) ועוסקים בסיפרֵי (ולעתים גם בסוֹפרי) מד"ב ידועים.
השירה והפואמה מזוהות, בדרך כלל, עם תחום הפנטסיה שהקשר בינו לבין השירה נראה "טבעי" יותר (ר' השירים הרבים ביצירותיו של טולקין) מאשר ביצירות מד"ב.
בשנים האחרונות שירת המד"ב הולכת ומתפתחת, ובאופן קבוע מופיעה במגזינים ובאנתולוגיות מד"ב, אם כי ככל סוגי השירה, אין לה קהל רב. כמו כן, ישנו כיום פרס מיוחד לשירי מד"ב - פרס Rhysling ע"ש המשורר העיוור בסיפורו של רוברט היינלין, "הגבעות הירוקות של הארץ".

אנו מוצאים מוטיבים ברורים של מד"ב לאורך מסורת השירה לדורותיה. כך למשל בשנת 1817, מתרחש בשויצריה מפגש בין המשורר שֶׁלי ורעייתו, מֶרי שֶׁלי, לבין המשורר הבריטי המפורסם לורד ביירון, מפגש שבעקבותיו תכתוב מרי שלי מה שנחשב לרומן המד"ב הראשון, "פרנקנשטיין", וביירון יחבר פואמה, בשם Darkness, שהיא למעשה מד"ב טהור. בפואמה מתאר ביירון את כדור הארץ כלאחר חלום בלהות חזון של חורבן העולם וכלל המין האנושי במה שניראה כאסון קוסמי. להלן השורות הראשונות של הפואמה הנותנות לנו רושם ברור ביותר של אופיה המדעי- בדיוני:

I had a dream, which was not all a dream. The bright sun was extinguish'd, and the stars Did wander darkling in the eternal space, Rayless, and pathless, and the icy earth Swung blind and blackening in the moonless air;

בהמשך הפואמה מתאר ביירון עולם שחרב לאחר שהמין האנושי חזר לברבריזם, אוכלוסיות שלמות גוועות ברעב ושני האנשים האחרונים ששרדו מתים מפחד לאחר שהם פוגשים זה את זה ומופתעים לגלות שהם אינם האדם האחרון. בכך יש את אחד הביטויים הראשונים בספרות של נושא "האדם האחרון על כדור הארץ".
בנוסף לכך כתב ביירון מחזה שירי על קין, הרוצח הראשון, שבמהלכו נערך לקין סיור מודרך בידי השטן ברחבי היקום והוא פוגש עולמות וגזעים שונים שהתקיימו לפני המין האנושי ושהושמדו בידי האל כניסויים לא מוצלחים, דבר המשכנעו למרוד באל מחזה שזכה להצלחה עצומה ובין השאר תורגם לעברית בידי דוד פרישמן שהושפע ממנו מאוד.

המשך בעמוד הבא |