|
מאת: עמר אורי
|
איך אתה מעדיף
?את השירה שלך
חלק 3/3
|
קח שירים ואל תקרא". עכשיו אתה מנסה להבין בזהירות: אם - בפעם"
הקודמת - השיר הפך את הקריאה שלך לסתם "בהייה", אולי הדרישה "אל
תקרא" אינה סרקסטית? אולי הוא באמת לא רוצה שתקרא את השירים? לא
?יתכן: השורה "עשה אלימות בספר הזה" חייבת להיות סרקסטית, לא
אני טוען שלא. אני טוען שאת הדרישה "עשה אלימות" ראוי לקרוא במובנה
.הפשוט, בלי סרקזם
אלימות, כך חושבים אנו בצדק, היא דבר שלילי. ולמרות זאת, יכולים
להתלוות למילה מטענים חיוביים: משמעותה הבסיסית של המילה אלימות
היא "כוח", וכוח הוא לאו דווקא שלילי. יש הרבה כוח ב"כוח", במיוחד
.אם מעמידים אותו לעומת הבהייה המנומנמת שבה הסתיים השיר
:השיר דורש ממך יותר מקריאה, אם כן: הוא דורש אלימות. והוא מפרט
ירק עליו מעך אותו בעט אותו צבוט אותו". הורד את השירה מגבהי"
הרוח העדינה אל תוך חייך הבהמיים. שתף את השירה גם בצדדיך
!הירודים יותר. קח אותה איתך לבלומפילד
הבית הבא כבר דורש ממך התעללות חמורה יותר: "זרוק את הספר הזה
לים לראות אם הוא יודע לשחות... מסמר אותו נסר אותו לראות אם יש
לו התנגדות". בחן את השירה אל מול המציאות: האם היא עמידה
למים? ולאש? הספר נהרס? סימן שאין לו התנגדות: עכשיו יש ליצור
שירה חדשה, עמידה יותר. בכל מקרה, אל תישאר מול הספר. אל תבהה
!בו. התעמת איתו, התנגד לו, בחן אותו. אל תוותר לו
אתה די מזועזע מהזלזול בכבודה של השירה (הו השירה), ועוד מעט
תהיה מזועזע אף יותר: "הספר הזה הוא סמרטוט של נייר". גם הוא
עשוי רק מחומרים ארציים, על כל אותיותיו הזבוביות. זה לא מוצא
חן בעיניך: אם זה כל הסיפור, מה לך ולשירה כזאת? אתה מעדיף
ללכת לקרוא שירה אמיתית, שירה שמימית, שירה רוחנית. אתה אינך
: מספיק להתרעם הרבה זמן, כי מייד מפנה השיר את אצבעו אליך
."ואילו אתה"
.אל תתנשא על השירה החיה הזאת, הקורא. גם אתה לא יותר מאשר בשר
.אתה יודע מה? אתה אפילו לא בשר: "סמרטוט בשר", זה מה שנשאר ממך
."היה לך פוטנציאל פראי, חייתי, עוצמתי: "אוכל עפר וזב דמים
אתה העדפת להיות אדם תרבותי, ספרותי, רוחני ולהתכחש למהותך
."האמיתית. וזוהי הסיבה שאתה (שוב!) "בוהה עליו נים ולא נים
?מה יהיה איתך
|
|
|
|
|
דפדף קדימה
|
דפדף אחורה
|
|
