|
מאת: עמר אורי
|
איך אתה מעדיף
?את השירה שלך
חלק 2/3
|
אתה ממשיך לקרוא: "ירק עליו מעך אותו בעט אותו צבוט אותו", ומשתף
.פעולה: אתה מדמיין את עצמך יורק מועך בועט צובט ספר שירה
די נחמד, לא? יצרים סדיסטיים מודחקים, כמדומני. אבל זאת עוד לא
ממש אלימות, אם נהיה כנים. הפעולות הללו מכאיבות קצת, אמנם, אבל
הן לא ממש מזיקות. התוצאה העיקרית שלהן היא השפלה ועלבון. אבל
רגע: אתה נזכר שמדובר בספר שירים. היתכן שכלפי ספר שירים אלו
הן הפעולות האלימות באמת? היתכן שהדרך הטובה ביותר להזיק לספר
.שירים היא פגיעה נפשית? פגיעה רוחנית? יתכן. אתה ממשיך לקרוא
.זרוק את הספר הזה לים". "זרקתי", אתה אומר לעצמך, מחייך"
מה עוד לעשות איתו? - חכה, קודם יש נימוק: "לראות אם הוא
יודע לשחות". קצת מגוחך. ברור שהספר לא יודע לשחות. ואם הוא
ידע לשחות, זה יעזור לו? הוא יהרס בכל מקרה... אתה נזכר ב'מבחנים
- לגילוי מכשפות' שנערכו בימי הביניים: זורקים את המועמדת מצוק
אם היא מצליחה לעוף זה סימן שהיא מכשפה וצריך להרוג אותה (אם היא
לא מצליחה לעוף השאלה מאבדת מהרלוונטיות שלה...). שיר משעשע, אתה
חושב: תראה איך אנשים יסוו את הסדיזם שלהם ואת שנאת-השירה שלהם
?תחת מעטה של כאילו-אובייקטיביות מדעית. רגע, "אנשים" זה לא אתה
?הרי השיר מדבר עליך! אבל אתה מרגיע את עצמך: "אלימות? אני
בטח שלא כלפי ספר שירה!". מדובר בקורא היפותטי. אתה רק ;Never!
.נכנסת לנעליו לצורך העניין
ממשיכים: "אש הגז...מסמר... נסר...". נראה שעברנו לאלימות אלימה
באמת. עכשיו כבר מדובר בפעולות הרסניות. עוברים לך בראש כל
סיפורי המרטירים מישוע הנוצרי ("מסמר") ומעלה. אתה גם נזכר ש
במקום שבו שורפים ספרים עוד ישרפו אנשים". "לראות אם יש לו"
.התנגדות" - בסדר. הבנת את הרעיון. הספר הוא בסך הכל ספר שירה
.לא יכולה להיות לו התנגדות. הוא לא מסוגל להגן על עצמו
לא טוב לעשות אלימות בספרי שירה. שירה צריכה את הכבוד המגיע
לה. באמת הבנת את הרעיון: יש לשיר משהו חדש להגיד לך? אתה
.ממשיך לבית הבא
הספר הזה הוא סמרטוט של נייר". בטח שהוא סמרטוט של נייר - תראה"
איך התייחסת אליו. כשמתעללים בשירים, כאשר בוחנים אותם רק ברמה
הארצית והפיזית, ספר השירה נהיה סמרטוט של נייר. "ואותיות כמו
זבובים". אם יש לך היכרות סמי-מעמיקה עם ארון הספרים היהודי
אתה נזכר עכשיו במדרשים שתיארו את שריפת ספר התורה: "גווילים
נשרפים ואותיות פורחות". כלומר, הנייר עצמו נשרף אבל האותיות
רוח הכתוב, נשמת הדברים) פורחות באוויר וניצלות. אבל אתה שם)
לב שאין זה הדבר שקורה כאן: האותיות אמנם פורחות באוויר, אבל זה
רק מפני שהן "כמו זבובים". אפילו מנשמת הדברים נותרו רק
.זבובים. אלימות כלפי שירה היא דבר רע, כבר אמרנו? אמרנו
?מה חדש, אם כן
ואילו אתה". אני? לא אני. הקורא האחר. האלים. הוא הרס"
."את השירה ועכשיו הוא בעצמו נהיה חיה ברברית: "סמרטוט בשר
הקבלה יפה: מי שרואה ספר שירה כסמרטוט נייר, נהיה בעצמו
.סמרטוט בשר. הרסת את נשמתם של השירים, הרסת את נשמתך שלך
אוכל עפר וזב דמים". חיה ברברית, זה מה שנשאר ממך. פשוט"
."חיה ברברית. תסתכל על עצמך: "בוהה עליו נים ולא נים
בוהה עליו נים ולא נים? רגע, עצור. לא היה אמור להיות פה תאור של
מפלצת פראית וצמאת דם? בוהה עליו נים ולא נים? הרי הקורא
?האלים לא בוהה על הספר. הוא יורק מועך שורף מנסר אותו, לא
.הרי מי שבוהה הוא... אתה
כן, אתה. שקראת. שלא עשית אלימות. שלא המצאת לספר כל מיני
מבחנים סדיסטיים. פתאום השיר מכוון נגדך: "בוהה עליו נים
.ולא נים". אתה חשבת שאתה קורא אותו לעומק, מאזין לו בקשב
ופתאום מספרים לך שאתה "בוהה". ייתכן שכל הקריאה שלך היתה
,שגויה? ייתכן שלא הבנת כלום? כדאי שתתחיל לקרוא את השיר שוב
.מההתחלה
המשך בעמוד הבא |
|
|
|
|
|
דפדף קדימה
|
דפדף אחורה
|
|
