|
מאת: אלעד יעקבי
|
האם השירה
? חוזרת א ח וֹ ר ה
2/3
|
במבוא ל"פרחי הרע" כותב מנור על השירה העברית - שהתפתחה כעץ עם
שורשים אך ללא גזע. שהרי משוררי התחייה גדלו על השירה האירופאית של
המאה ה- 19, וממנה פרצו קדימה- בעברית. הוא מוסיף כי אילו היתה השירה
-העברית גדלה כשירתן של שפות אחרות, ספר שיריו החדש של ביאליק היה שו
כן לצד תרגום עברי של "פרחי הרע", כבר בראשית המאה העשרים. בכך, הוא
.[ii]מסכם, יש בתרגום בודלר תרומה רטרואקטיבית לבניית אותו הגזע
גם בראיון שנתן לאחרונה ממשיך מנור את אותו הקו: "השירה העברית היתה
מודרנית מראשיתה, ומה שחסר בעברית הן הטלטלות שעברה השירה עד
.[שהגיעה להיות מודרנית" ["לבי הוקף מוקשים", העיר, 11.1.2001
מראשיתה של שירת התחייה ועד שנות החמישים של המאה ה- 20, המשיכו
מרבית המשוררים העבריים קווים קלאסיים, רומנטיים ומודרניסטיים שהיו
מקובלים דאז, אשר שמרו על משקל ברור וחריזה. אך מאז יציאתם המפורסמת
של נתן זך ומשוררי שנות החמישים והשישים כנגד קודמיהם, כדוגמת אלתרמן
-ושלונסקי (מרידה שארעה למעשה יותר מארבעים שנה אחרי אפולינר וסנדר
אר), החל להסתמן שינוי: התגברותם של הניתוק מהמשקל הקבוע, אשר הופיע
כבר בשירתו של דוד פוגל, וכן של השימוש בחריזה חופשית. אף כי רבים
מהמודרניסטים הגדולים בשירה העברית כתבו שירים חורזים ואף סונטות
- דליה רביקוביץ', דוד אבידן), השפה החפשית והזרימה החפשית של השיר)
.הן אשר נותרו דומיננטיות החל משנים אלו
:והנה, עם צאת הספר "מִעוט", נשמעים מבקרי ספרות רבים האומרים אודותיו
מ-"ספרו […] הוא ציון דרך ופרשת מים בשירה העברית […] כמו לא היו
עמיחי, וולך וויזילטיר מעולם" [בני ציפר] ועד "אולי באמת מגיעה מחדש
.[השירה הגדולה" [מנחם בן
מתהיה זו של מנחם בן עולה שאלה מרכזית: האם עלינו לחזור לשירה
?הקלאסית הגדולה, או אפילו האם מתחילה חזרה לכך? האם זה טוב
|
- המודרנה העברית
שורשים ללא גזע
|
דעתי שוללת מכל וכל את הבלעדיות של שירת המשקל והחרוז על המושג "שירה
- גדולה" המשתמעת מדבריו של בן, אך חשוב לי יותר לעסוק בשאלה הרלוונטית
מדוע יש כלל צורך בחזרה זו אל החרוז, אל המשקל הברור? האם בכתיבה זו
שואף מנור, הפועל כיום, להוות חלק באותו גזע חסֵר של השירה העברית? האם
?עלינו להתייחס אליו כאל בן דורהּ של לאה גולדברג או מקדימהּ בדיעבד
מנור אינו מתייחס ישירות לשאלות אלו בראיון שהתקיים עמו. הוא אומר כי
הוא "רואה בזה מטוטלת היסטורית. הכתיבה בחרוז החפשי היתה התפתחות
הכרחית של השירה, והיא מיצתה את עצמה ונהייתה בנאלית לגמרי ומובנת
מאליה. כשאני כותב במשקל, אני מרגיש שאני עושה אוונגרד… להיות שמרני
.[הוא מעשה חתרנות" ["לבי הוקף מוקשים", ההדגשה שלי
קביעתו של מנור מתעלמת מן הבנאליות הנוראה ששרתה על השירה החורזת
בסוף ימיה כתנועה שלטת. נתן זך האשים את אלתרמן במאמריו על כך
שהריתמוס של שיריו נוקשה כל כך עד כי הוא מלאכותי ורחוק לאין
שיעור ממקצבה של הלשון המדוברת - הוא תקף את המקצב האלתרמני שיצר
אצלו "את ההרגשה הקשה של קלות-דעת נטולת התחשבות, הכרוכה בחוסר
ואמר כי "המונוטוניות הינה [iii] "הבנה ילדותית ממש מה מסמלות המלים
חזקה ומרדימה כל-כך, עד שהיא כופה עצמה גם על שורות אשר ניתן היה
.[iv] "לקראן בצורה חיה יותר, אילו הוצאו מתוך הקונטכסט שלהן
מנור עושה שימוש בדימוי "מטוטלת היסטורית", ובכך מגביל את השירה
לתנועה במישור, תחת נקודת תליה נייחת. ביקורתו על הבנאליות של
הכתיבה החופשית היא עניינית, אך הוא מתעלם מכך שבנאליזציה של
,סגנונות כתיבה הובילה מאז ומעולם קדימה, אל עבר חדשנות ומהפכנות
לקראת שבירה בלתי-פוסקת של מושגי ה"נכון" וה"טוב". מנור כמו-מבקש
להימלט מהמודרניזם העייף אל חיקו של הקלאסיציזם המהוה; לבלום את
.התקדמות השירה בתנופת מטוטלת אחורנית
המשך בעמוד הבא |
|
- תנופה אחורנית
המטוטלת של דורי מנור
|
|
|
|
|
|
דפדף קדימה
|
דפדף אחורה
|
|
