אם נפנה כעת, בסיום דברי הערב, למצב השירה הצעירה, כשהופעתה של קבוצת 'דג-אנונימי?' היא הזדמנות מצויינת לדיון, ברור לי, ועל כך אני מברך אתכם באמת, כי 'דג-אנונימי?', כולל כתב העת המקוון והאנתולוגיה שלפנינו, הוא אחד הארועים הרציניים המעטים במסגרת השירה העברית בראשית הקשה מאוד, אך גם המעניינת מכמה בחינות, של המאה הזאת.

דיברתי קודם על אובייקטיביות, ונראה לי שגם אני עצמי מדבר כעת מתוך אובייקטיביות, כי עוד לפני חודשים אחדים אפילו לא הכרתי את תומר ליכטש, שהוא עורך והרוח החיה שבדג, ובכלל, אינני מכיר באופן אישי את יתר המשתתפים של האנתולוגיה. אך אין לי ספק לגבי היופי, העומק, החידוש והרעננות של הטכסטים בחוברת שלפנינו. אם להסתכל על מצב השירה הצעירה, ברור לי כי מעבר לזמזומֵי פוליטיקה אופנתית ואיזה סוג של סדנאוּת שירית כוחנית, ולרוב תפלה לגמרי, ומחוץ לגעגועים שמרניים לחרוזים ולסונטות בכל מחיר, מצויות בשירה שלנו כמה קבוצות צעירות, מעניינות ומשמעותיות בדרגות שונות, וזאת כבר אחרי משוררים חשובים שבקו התפר בין מודרניזם מאוחר ופוסטמודרניזם, אשר פרסמו את שירתם בכתב העת 'עכשיו' כגון דורי טרופין, אריק א. (אייזנברג) ודרור אלימלך. אני חושב על הקבוצה המינימליסטית-שיינקינאית הקרובה לרעיון של ה"כתיבה הרזה" של אתגר קרת, היא 'האקדמיה החופשית', על קבוצה של משוררים דתיים סביב כתב העת 'משיב הרוח', והקבוצה, שנראית לי ניאו-מודרניסטית במגמותיה, 'דָּג-אֲנוֹנִימִי?'; ברור, אמנם, כי מחוץ לקבוצות הללו מצויים גם משוררים מוכשרים בודדים שונים. אין לי ספק כי מבין שלוש הקבוצות מפליג דג-אנונימי? את ההפלגה המעניינת והחשובה ביותר מבחינת חידוש ורציפות השירה העברית גם יחד, והופעתו של הדג היא הפתעה משמחת דווקא ברגע זה של השתוללות המותגים בקירית הספר והתרבות שלנו. אין זה משנה אם לקבוצה חדשה ורצינית קוראים או לא קוראים 'אוואנגארד'. החידוש והרצינות (ולפעמים ההמשך הרציני) הם העיקר, וכמו תמיד בעת התהוות פתיחה חדשה, ההתגבשות מתחילה כששניים או שלושה יוצרים חושבים משכנעים זה את זה שיש לפתוח במהלך עצמאי (או כפי שאמר פעם דוד אבידן: "הכל מתחיל בחבורת עילית מצומצמת, ובוודאי זה אינו קורה במדיה ולא בשוק הכספים"). החידוש הוא בטכסטים - ואחת ממשימות ביקורת-ספרות אמיתית היא, במקום להצטרף למכים בתופי המותגים, לאתר את המגמות הרציניות החדשות בזמן אמיתי. אבל יש מעט מאוד ביקורת-ספרות כזאת בארץ כיום.
שירי דג-אנונימי¹ ממחישים את אפשרויות השירה גם "תחת החום הכבד של סוף הקיץ הראשון" - והשני - "של המאה העשרים ואחת", אם לצטט מתוך האנתולוגיה.