אודה ואתוודה: לא הבנתי, בלונדיני מטומטם שכמותי (ועוד בלי שדיים, שלא לדבר על ציצים), לא הבנתי מה רצה אותו איש רב הנפלאות (או שמא אשת חיל?) שטרח וערך והביא לנו (ציבור התולעים הניזונות מהדג) את תהילת העולם שחלפה.
אך להתהדר בתהילת עולם שחלפה יודעת שירילי, ואף בלטינית, רק שנשתכח מליבהּ כי בטרם תחלוף לה אותה תהילת העולם עליה להיות נוכחת. ת ה י ל ה. (רמז - ולא בסדרה עסקינן, אלא בפאר ובכבוד ובהדר, ובכל אותם הכתרים שבהעדרם מהעולם השירי, מרשה לעצמה שירילי לפרסם את "שירהּ" זה.)

שוב ושוב מרשים לעצמם כותבים לפרסם כל גיבוב של מילים שהעלו על הכתב. לפעמים הם גם טורחים להשקיע (לא בשיר עצמו חס וחלילה, אלא בתפאורה) ובמדיום (הנפלא) שהדג מציע, שיכול לספק אמצעי בדוק ומשוכלל להסוואה. כשהקנקן מספיק, אל תשקיע בתוכן.
מאחורי הבלונדינית המטומטמת עם הציצי המושלמים לא מסתתר אף אדם או אפילו לא מנסה להסתתר. שירילי לוי פשוט בחרה להתעלם מהעובדה שיש לה 'אני'. (או שהאני שלה בחר להתעלם מה"שיר" הזה?). מה יעשה אפוא 'אני' שאינו מרוצה מהשיר? יברח. יניח לשיר להתרפש (פועל לא תקני כמדומני, אבל מתאים ביותר) בשדיים המושלמות של העטיפה ה"נוצצת". קצת מולטי מדיה, קצת לטינית. שורות מקוטעות ושפה בוטה, והרי לך שיר.

אני שהייתי טיוטה מוקדמת של השיר (וניכר בשיר שהיו לו טיוטות רבות ומגוונות, אשר בחנו רבדים שונים של המינעד השירי שמעניקה העברית, וההנגדה הכמעט בינארית שלה אל מול הלטינית (שפה מתה אל מול שפה חיה. שפה שהוחייתה אל מול שפה שמועלית באוב, שפה דקת אבחנות ורבדים אל מול הציצים של המדינה וכו')). טיוטה אחת מיני רבות הייתי, ואינני יכול להסכים לטיוטה הנאלחה אשר נבחרה (טיוטה אשר העלימה מעיני המשוררת רבת ההשראה את סמני הניתוח להגדלה ועיצוב החזה שעברה עוד בטרם קרמה עור וגידים, ובכך גנבה את הבכורה בנזיד סיליקון).
אבקש, אפוא, מהדג, לפרסם אותי, טיוטה לשירה רב הרושם של שירילי לוי. תחי השפה העברית. (או אם לצטט גדול ומת ממני: "כי אחרי הייאוש אין עוד ייאוש בעולם" - אצ"ג).

אבקש רק לציין (בנימה אישית) כי אני צורך בקביעות את הדג. וצר לי כי לעיתים (נדירות יש לציין) נגרר הדג אחרי הקנקן. כי גם אם הדג אינו מסריח מהראש, אין הוא צריך לזנב בשירה העברית.

מתן מרידור
10/06/02