כבר חשבתי להתעלם מכל העניין ולסלק אותו מעל סדר היום בתואנת ה"מקריות הקוסמית הבלתי-נמנעת", אך הישנותו והישנות "הגורם המשכפל" המעורב בו (מיד מיד יתבהרו כל הפרטים) מחייבים אותי להביא דברים אלו לכדי אמירתם החדמשמעית: לפני זמן מה, במהלך ביקור-אגב בחנות "מודן פרוזה" המשובחת נחו עיני על עטיפת גליון "הליקון" מס' 41 (קיץ 2001), התמונה שהופיעה על עטיפת השער הייתה לי מוכרת; מוכרת מאוד. מוכרת מדיי. הייתה זו "יפו", תמונתו של פבל וולברג (1998), בה מתואר סוס לבן ומטונף בחצר יפואית מוזנחת, הסוס מואר במין פרוג'קטור חדפעמי ומאסיבי (הבזק המצלמה, כך נראה); חולסטומר מקומי. אצתי-רצתי אל אחד המדפים שבחנות ושלפתי (לא מתוך אינטואיציה אלא בהוראת הזכרון החד) את גליון מס' 12 של של "המעורר", שנדפס בחורף 2000-2001 (עונה טרם פרסום גליון הליקון הנזכר לעיל) והנה, על גבי קדמת העטיפה מתנוססת לא פחות מאשר התמונה "יפו", פבל וולברג (1998). מקרה? טעות? אולי. אך עניינו כולו טעון בזכרון ובפרטים-חשוכים ולכן אממש - אממש את הצורך הדוחֵק להביא את הדברים הבאים לכדי תקתוק דחוף: לאחרונה יצאה חוברת נוספת בסדרת "הליקון" (מס. 47, אביב 2002) העוסקת בנושא "הזכרון" (כך לפחות חרות על הפרונט של'ספר). עלעול קל נשא אותי אל מחוזות עמוד 84, אל מהלכו הראשוני של מאמר בשם "ההיסטוריה כזכרון, הזכרון כהיסטוריה"; כמעט ואין צורך להרחיב במלים אך בהרחבת מלים עסקינן - בעמוד זה התנוססה תמונה מוכרת לי מאוד. מוכרת מדיי. בצבעי שחור-לבן, במרכז העמוד, הופיעה עבודתו של פיליפ רנצר "ביום שאבא פגש את אמא" (1999). אצתי-רצתי אל מדף הספרים ושלפתי את גליון 69-68 של "זמנים" (רבעון ישראלי להיסטוריה, סתיו-חורף 1999-2000) ושם, בצבע של חמישה לוחות-צבע שופרא דשופרא ובאיכות-נייר גבוהה ובלתי-מתפשרת, התנוססה על השער (יען הפרונט של הוגו') לא פחות ולא יותר מאשר עבודתו (אשר הצבע, אגב, מחמיא לה מאוד, שכן צילומהּ גזל ממנה את איכויות השֶמע שנשבו בחלל התצוגה) של פיליפ רנצר, "כשאבא פגש את אמא" (1999).
לפי "מגנוליה" אפשר לדקלם: גְּרִין, בֵּרִי, הִיל. יכולהיות אפוא שזהו רק צירוף מקרים. אך בת-קול לוחשת, לוחשת "לא". נראה ש"הזכרון" של הליקון קצר ומתקצר, או שעורכת האמנות (תמנע רוזנהיימר) מתרשלת בעבודתהּ.

.ת.ל

המדור אפוא; נועד לתת מקום להערות בענייני דיומא ומענה חפשי לעניינים שוטפים, פתוח לכותבים, כל עוד הנדון הוא שירה, והמלה אפוא מופיעה בטקסט (במידה שלא תופיע, תוסף על ידי המערכת).

הערה: אנו מבקשים לחזק את ידי הצלמים, התסריטאים, עוזרי הבמה והתאורנים, את הבמאי ואת המפיקים וכמובן את עוזרת הבמאי הנפלאה של מבצע "דרך נחושה". אנו סבורים שזו אחת ההפקות המרשימות של זמננו ואף נהיה הראשונים להמליץ עליה לועדת פרס האקדמיה בהאג.