בִּנפול פַּנָי על רשימה פוליטית-שירית אודות "מצב השירה" בארצינו מאת שמעון אדף... היה זה הכעס שאחז בי לפתע. אם לסכם את רוח הדברים אז לצטט משפט אחד מרשימה זו, בו טמון, לדידי, גרעין רוויזיוניסטי-פואטי העומד בבסיס הרעיון שמעלה אדף - "לא לשקוע, לא לבעוט. לשהות".

"היה זה, בליספק, הקרב על הפִּסקה החמישית בה תשו כוחות האני-המבליג אגב קריאה מאומצת; עדיה קלחו מוֹקְשִׁימִילוּלִיִים (תוצרת-אדף) במעלה ארובות העיניים, אך תחת עולהּ כרעה נפשי ועודה נאנקת, עודה נאנקת" (קורא לא בדיוני; עדות משדה הקרב)

כמו הייתה מושבת חיידקים רואה אדף את מצב ה"שהות" כאידאלי להווצרותהּ של שירה וטוען (תוך סימוכים תמוהים למדיי - הפנייה אליוטית פתאומית; ניתוח גס של תנועת הספרות בכלל והשירה בפרט מאז תנועת הרומנטיקה, שמשרה אווירה היסטורית בלתי-נסבלת) טוען אדף שבפרוץ המאה העשרים ואחת יש לה לשירה "את כל העבר הזה, והרבה יותר עתיד משהיה לה קודם". תחימת העבר והעתיד השיריים בגבולות מופשטים כלכך לפי מידותיו ומאוויו של אדף, הרי היא שגויה מכל וכל. טענתו תמוהה (פחות/יותר עבר = פחות/יותר עתיד) ואינה עומדת בקריטריון-עצמהּ - קריטריון הזמן;

שירה אינה קמה/נופלת על נדבכיה שלה אלא על תודעת כותביה, על רצונותיהם, על תפישת-עולמם; ברשימתו של אדף מוצעת בעיקר עקרוּת שירית שמעודדת אך חוסר אונים שאיננו ראוי לתואר "נצחיות"-שירית, מדובר בשירה שנמנעת מלהתערב בסביבת-פעולתהּ מכל וכל; היא אינה בועטת, אינה שוקעת, היא "שוהה" בביצה חמימה ומסריחה של שימור-עצמי נייטרלי ומנוטרל; שהייה זו היא היא ההופכת אותה לבת-תמותה, לחסרת-אונים, למלים פרוטות.

משטר דטרמיניסטי חמוּר מסמן את האווירה המסיונרית לאורך הטקסט כולו (כמעט דתי; "התחנה הבאה כמעט צפויה" [אדף על התחנות ההיסטוריות של השירה, פסקה 5]; "מה שהיה צריך לקרות קרה" [אדף מחווה דעה על תנועה 'בלתי-נמנעת' של תפישה שירית, פסקה 7]) ומהווה מצע-נוח לרצף שידולים שדלניים בעניין צדקת ה"שהייה" כ'דרך האמת' או כ"אמנות", וגרוע מכך - אף להשׂחה הרסנית אשר תוחמת ומנכסת את השירה תחת בצע-מונופולי (גם או בלתי-מכוון; הכוחות הפוקויאנים פועלים אל מתחת לפני השטח, היישר אל תודעת קהל קוראי השירה משוללי מנגנוני/מרכזי-ביקורת אומללים שכמונו); אך זו הרעה במיעוטה. ההתקפה המוזרה, האגבית להתמיה, כנגד האוונגארד הישראלי בחמישים השנים האחרונות (אבידן, וולך, ויזלטיר, ישורון, זך ועמיחי) היא היא שהופכת את רשימה זו מבלתי-מועילה לבלתי-נסבלת.

       המשך בעמוד הבא |