תארי גנאי וגינוי מוטחים בחבורת משוררים ומשוררות שעיצבו את התרבות הישראלית, את השפה העברית; לדידו של אדף מתאפיין האוונגארד הישראלי ב"פראיות"; "רצון עז לשבר ולנתץ"; "בוז לתרבותיות וליופי [ו]לעידוּן"; "סלוגניות"; "רצון להמם את הקורא"; "להכריח אותו לשאוף בהפתעה את התלישות שהעיקה [על המשוררים]"; ושירה זו, לבסוף, "הומרה במשהו אחר, טוב יותר, למזלנו". (עולה התהיה: מי הם "אנחנו" ש"למזלנו" הומרה השירה במשהו "טוב יותר" ומה היה הדבר הזה?);
תפישתו השירית-היסטורית/היסטורית-שירית/שירית/היסטורית/פסטורלה-טרגי-קומי-היסטורית של אדף בפירוש לוֹקה. גינוי אוונגארד הרי הוא פטתי וריק, שכן האינטרס לעולם ברור: אותו איוּם מוכּר על הממסדיות הבירוקרטית, הבורגנית, האנמית, כוח השימור השלטוני ה"שוהה" בה/אליו צמחה שירתו הקונצנזוסיאלית של אדף (כבודה במקומה "שוהה") ואותה הוא מטפח מתוך הכרת והוקרת האוטוריטה. איום זה הוא הוא גרעין ה"רוויזיה" האדפית.

עולה השאלה: מי כתב את רשימתו של שמעון אדף? אדף-הבועט של אמצע שנות התשעים, אדף הקונצנזוסיאלי של ימי איקארוס הראשון, או אדף-עורך-הפרוזה? אם לאסוף את שירתו כקיר-תמך אמיתי לדבריו, נראה שהיא מצייתת לחוקיות אותה הציע קבל עם ועדה - היא שוהה במי המוסדיות והממסדיות הדוממת. אין בה בעיטות, אין בה שקיעות, ובזכות עברהּ הענף ועתיד המובטח היא... בת-תמותה.

נותר הדמיון: לו רק היה איקרוס לא-בועט, לו רק היה איקרוס לא-שוקע, לו רק היה איקרוס "שוהה" - רק שוהה.

את הדברים הללו כתבתי מתוך רצון אמיתי להעלות את נושא "מצב השירה" או "מצבה האידיאלי של שירה" עברית בישראל; מוספי התרבות לדידי דווים ואין ביכלתם לנהל רב-שיח אמיתי בנושא זה, שכן הם נתונים תחת תהליכים פוליטיזציונים עמוקים (ר' פולמוס שבתאי האחרון ב"הארץ" וביקורת/קונטר-ביקורת בידיעות); גם ברשימות ארעיות מעל גבי הרשת, שאינן בבמות-ספרותיות או שיריות מוצהרות אינני רואה טעם רב - רשימות אלו נכתבות לרוב מתוך מניעים פוליטיים, אם לא של כותביהם/ן, אזי של עורכיהם/ן או מפרסמיהם/ן. כולי תקווה שרב-שיח זה יתפתח מעל דפיה המקוונים של במה זו.
את הדברים הללו כתבתי ופרסמתי באופן חדצדדי (כלומר, ללא תגובתו של אדף) מתוך צירוף-נסיבתי בלבד; נעשה נסיון להתקשר עם אדף ולשוחח עמו על העניינים הללו, אך נסיון זה היה נסיון-שווא, לאו דווקא באשמת אף אחד מן הנוגעים בדבר.
אני מזמין את את מר אדף ואת קהל הקוראים כאחד - לתפוש עמדות ביקורתיות שכנגד או שבעד ולהפוך גרעין פולמוסי זה למשגשג; בטוחני שפירותיו יפיקו תועלת ארוכת טווח .  [ת.ל.]