שירים טיוטתיים >>
|
נטלתי על עצמי להיות הפוסק הראשון והלא-אחרון: "אהובתי החדשה", ספרו החדש של חגי מרום, איננו מה שקוראים 'ספר שירה', אך יאמר לזכותו - הוא דומה לספר שירה: יש בו כותרת לכל עמוד שגודל האות שלה גדול באופן מופגן משאר האותיות באותו עמוד ומבדיל אותה מהן, קליגראפית. טקסט קצר-שורה, ניקוד ותעתיקים פלימפססטיים שדומים מאוד לטיוטות השירים שכבר ראינו פה ושם, בעיתונים. אך זהו, כאמור, איננו ספר שירה. על סף קריאה בספרו החדש של חגי מרום (שיאמר לזכותו שהוא דומה מאוד לספר שירה, אך איננו איננו ספר שירה) ירתיעו את הקורא הבלתי-מוכן שלושה (1+1+1) אמצעימתודיים: (1) תת-כותרת הספר - "סימני פיסוק של אהבה"; לאור קלישאה נותר לקורא אך רק לצפות להיפרבולה השירית שתמריא לה; (2) אך היא אינה ממריאה: התיעוד הכרונולוגי המעיק לאורך הספר כולו. בסיום כל שיר ושיר מופיע מראה מקום (תאריך ועיר בה נכתב השיר), כנראה שכח העורך להסיר זאת לפני פרסום הספר. אין זה משנה אם כתב מרום את השיר בקריית חיים בשנת 1999 או בניו אורלינס ב-1998. אני מסייג את דברי, כמובן, לאור גילויה העתידי של פואטיקה תוך-זמנית שמערבת מאגיה חדשה שמנצלת את השפעתם השירית של הזמנים השונים. (3) העובדה הטיוטתית. אני אשאל זאת באופן הישיר והפשוט ביותר שאוכל: מר מרום, מה גרם לך, אני חוזר - מה גרם לך - להוסיף את טיוטות השירים לשירים עצמם? לא בלבד שעל הקורא להתמודד עם אינספור המקומות בהם נכתבו השירים עליו להתמודד עם גרסאות שונות, עם תיקונים? ואם זו הכוונה מדוע הושמטו הערות ההגהה אל בית הדפוס? ומכתב הגשת כתב היד למערכת "כרמל"? לא; זה איננו ספר שירה אך יאמר לזכותו של הוא בעל דמיון עצום לספר שירה; תדמיתית. אינני חושב שמרום עשה רע לאיש; או לפחות לא חשבתי כך עד שהגעתי אל העמוד שלפני הראשון בספר. באופן פלאי הצליח מרום אף להשתעשע בציטוט רילקה פתאומי והלה מצא עצמו, אפוא, מפוחלץ בתוך ספר שכנראה במובן מסויים מאוד מזכיר, באופן פלאי, ספר שירה וכמעט וכמעט משכנע; אך איננו איננו ספר שירה.
.ר.ר
|
