זה דג
דָּג-אֲנוֹנִימִי? (/( כְּתַב-עֵת מְקֻוָּן לְשִירָה עִבְרִית, גִּלָּיוֹן מִסְ. 17 )/) אָבִיב בּ', 2002
מערכת: תומר ליכטש, אלעד יעקבי ודנה גולדברג
?כּיצד לשלוח ?ארכיון הדג
2|5 מִלים אל האין | אור רוגובין

"שירי המפולת והפיוס" לשלונסקי (1938) עומד בניגוד בולט לספרו הקודם של המשורר, ולמעשה מסמן תפנית משמעותית בדרכו השירית. בעוד "אבני בוהו" (1934) כולל שירים רבים בעלי אופי מנוכר, שירים הכתובים בוירטואוזיות לשונית וריתמית אשר נוטה להפוך את השיר למוצג מוזיאוני מרהיב אך מרוחק, שירים שבהם סובב המשורר כנביא זועם ברחובות העיר או דן בנושאים מופשטים כגון "גורל" או "חיים", הרי שספרו זה, בעיקר בשני המחזורים האחרונים שבו, פונה בכיוון אחר. המשורר שב ומתחבר עם האדמה, שב ומחפש את קרבת בני האדם תחת להוכיחם על חטאיהם. השירים מעודנים יותר, "חמים" יותר ומעניקים פחות משקל לצורה או לריתמוס.
המחזור האחרון שבספר, מחזור "בראשית אחרת", נושא אופי רומנטיציסטי מובהק. אופי כזה מוגדר בדרך כלל ככמיהה חזקה לשוב אל "אחדות אבודה", כגעגועים אל איזה תום ראשוני וטהור, אל איזה מצב של "בטרם". אותו מצב אבוד, אשר לא פעם חסֵר בסיס מציאותי, הוא פעמים רבות תקופת ילדות מתוקה ונשכחת או איזה חיבור הרמוני אל הטבע. מחזור השירים הזה, אשר יידון פה בצורה חטופה בלבד, מתאר לא רק כמיהה עזה כזו אלא גם תהליך. השיר הראשון מתאר את הנתק העז מן הטבע שחש הדובר, תחושה של היות המין האנושי לבדו. השירים העוקבים מדגימים את אותה שלמות אבודה שהייתה נחלת האדם בטרם נפערה תהום בינו לבין העולם, והשיר האחרון מתאר את המצב שלאחר השיבה, את החזרה אל אותה אחדות אבודה.

הבה נביט בשיר "תפילה" הפותח את המחזור.

סְלַח לִי, אַתָּה שֶׁכִּנּוּךָ בְּשֵׁם,
אַתָּה הַנִּגְלֶה, הַזּוֹרֵחַ מִנֶּגֶד.
אֵינֶנִּי אָשֵׁם, אֵינֶנִּי אָשֵׁם,
כִּי שְׂפַת הַמִּלִּים נְבוֹכָה וְעִלֶּגֶת.

רַבּוֹת פְּעָמִים כְּבַר נִסִּינוּ דָּבָר
אֶל כָּל יְצוּרֶיךָ - אַךְ הֵם לֹא הֵבִינוּ.
אוּלַי לֹא נוֹלַדְנוּ גַם אָז בַּמִּדְבָּר,
וְזֶה שֶׁהָיָה הָרִאשוֹן - לֹא אָבִינוּ?

כִּי אָז, עֵת הַבֹּקֶר, שָׂעִיר וְאַדְמוֹן,
דָּרַס רִאשוֹנָה אֶת נִצְחוֹ שֶׁל הַלַּיִל,
יָדַע גַם אָבִי, גַם אָבִי הַקַּדְמוֹן
לִגְעוֹת אֶת מִלָּיו כְּמוֹ אַיִל אֶל אַיִל.

אָז גֶּשֶם אֶל דֶּשֶא וְרַעַם אֶל שֶׂה
דִּבְּרוּ וְהִקְשִיבוּ אֶל הֶבֶל וְקַיִן.
וּמַה נַּעֲשֶׂה עוֹד, מַה נַּעֲשֶה
אֲנַחְנוּ, דּוֹבְרֵי הַמִּלִּים אֶל הָאַיִן?

סְלַח לִי, אַתָּה, שֶׁכִּנּוּך בְּשֵׁם,
סְלַח לְמִלַּי, לְנַפְשִׁי שֶׁנָּבוֹכָה.
אֶינֶנִּי אָשֵׁם, אֶינֶנִּי אָשֵׁם.
עָזְרֵנִי לִגְעוֹת לִיצוּרֶיךָ, כָּמוֹךָ.

       המשך בעמוד הבא |

 

דפדף קדימה

דפדף אחורה

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 12 | ?דג-אנונימי