|
הַדָּבָר חוֹסֵךְ מִלְחָמוֹת חַסְרוֹת-שַׁחַר,
שֶׁנּוֹבְעוֹת בְּאֹפֶן טִבְעִי מֵהִתְיַשְּׁבוּת מַסִּיבִית
בְּלֵב אֻכְלוּסִיָּה עוֹיֶנֶת, בְּיַבֶּשֶׁת צְפוּפָה.
הַאֵינְכֶם נִבְעָתִים מֵהָאֶפְשָׁרוּת שֶׁיָּכֹלְנוּ
לַהֲפוֹךְ לְאֶרֶץ קְטַנָּה וּמֻקֶּפֶת אוֹיְבִים?
אִם נַעֲבוֹר מֵהַתְּחוּם הַפְּרַקְטִי לַתְּחוּם הַאִינְטֶלֶקְטוּאָלִי,
נְצַיֵּן שֶׁחַיִּים עַל אִי מְעוֹדְדִים חֲשִׁיבָה אוֹבְּיֶקְטִיבִית,
בִּקָּוֹרְתִּיּוּת, מַבָּט מֵהַצַּד, וְאַַף הִתְנַשְּׂאוּת בְּרִיאָה.
בִּרְשׁוּתְכֵם, אָעִיר שֶׁבִּזְכוּת הָרִחוּק מֵהַקַּלַּחַת הַקּוֹנְטִינֶנְטָלִית,
הַזְּמַן בָּאִי עוֹבֵר לְאַט יוֹתֵר, מַה שֶּׁמְּשַׁפֵּר אֶת בְּרִיאוּת הַנֶּפֶשׁ.
אִם נַכְלִיל וְנִסְתַּכֵּן בְּהַאֲשָׁמָה בִּתְבוּסְתָּנוּת מֶטָאפִיסִית,
נוּכַל לוֹמַר שֶׁחַיִּים עַל אִי מְלַמְּדִים אוֹתָנוּ שִׁעוּר
חָשׁוּב בְּפִילוֹסוֹפִיָה, כְּלוֹמַר, בְּעִנְיָנִים שֶׁל חַיִּים וּמָוֶת,
וְהוּא הַיְּדִיעָה הַמַּתְמֶדֶת שֶׁהַכֹּל סוֹפִי,
שֶׁהַכֹּל רַק שְׁאֵלָה שֶׁל זְמַן: אִם תֵּלֵךְ מַסְפִּיק
בְּכָל כִּוּוּן שֶׁתִּבְחַר, בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר
הַאֲדָמָה תִּגָּמֵר, וְתַעֲמֹד לְבָדְךָ מוּל הַיָּם.
חיפה, מרץ 2002.
|