הִיא אָמְרָה לִי: "מְעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אָדָם שֶׁעִשֵּׁן
בְּטֵרוּף כָּמוֹךְ. כְּאִלּוּ חַיַּיִךְ..." לֹא, יַקִּירָה:
זֶהוּ שָׁלָב נוֹסָף בְּתָכְנִיתִי הַגְּדוֹלָה לִתְפֹּס
לְעַצְמִי עוֹד חֶלְקָה בַּמֶּרְחָב. עוֹד כַּמָּה סִי. סִי. שֶׁל אֲוִיר.
זֶה הוֹלֵךְ בְּקַלּוּת. לְשֶׁם הַשְׁוָאָה, כְּדֵי
לִתְפֹּס לְעַצְמִי עוֹד חֶלְקָה בַּזְּמָן, אֲנִי
צְרִיכָה לִכְתֹּב שִׁירִים. כְּאִלּוּ חַיַּי תְּלוּיִים
רַק בַּשּׁוּרָה הַבָּאָה. מַה שֶּׁנָכוֹן, נָכוֹן.

אַל תָּשִׂימוּ לֵב: עַכְשָׁו אֲנִי יֻמְרָנִית.
בְּעוֹד כַּמָּה שָׁנִים אֶהְיֶה צְנוּעָה בְּהַרְבֵּה.
אֲנִי, חֲבֵרִים, אֵינִי מְבִינָה דָּבָר
בְּיָם, בְּתֵל אָבִיב וּבְפִילוֹסוֹפְיָה. אֲנִי מְבִינָה
רַק בְּמִדְרָכוֹת, בְּהַר הַכַּרְמֶל וּקְצָת בְּאֶסְתֵּטִיקָה.

הַמַּאֲפֵרָה הַזֹּאת - חֵלֶק מֵרִהוּט הַדִּירָה עַל יְדֵי אֲנָשִׁים אֲחֵרִים -
קְטַנָּה וּשְׁטוּחָה. אֵפֶר שֶׁל אַרְבַּע סִיגַרְיּוֹת יָמִיוֹת
נִרְאֶה בְּתוֹכָה כְּהָר. אֲנִי מְחַכָּה
שֶׁיַהֲפֹךְ לְהָר שֶׁל מֶלַח. שֶׁיַּדְגִּים בִּשְׁבִילִי
אֵיזֶה תַּהֲלִיךְ קְרִיסְטָלִיזַצְיָה טוֹב.
גָּבִישׁ שֶׁל מֶלַח, תְּלוּלִית שֶׁל אֵפֶר - אֵינֶנִּי רוֹאָה הֶבְדֵּל מַהוּתִי:
שְׁנֵיהֶם מַזְכִּירִים אֶת הַמָּוֶת.


(12 בדצמבר 2001, חיפה)

דפדף קדימה

דפדף אחורה