פַּרְעֹה הָיְתָה גְּדוֹלָה וְאַכְזָרִית
הִיא הִשְׁתַּמְּשָׁה בָּנוּ כַּעֲבָדִים קְטַנִּים.
אֲנִי הָיִיתִי אַחֲרַאי עַל הַכֶּפֶל בֵּין הַשָּׁד לַכֶּרֶס
לְנַקּוֹת מִשָּׁם אֶת הַזֵּעָה הַמִּצְטַבֶּרֶת,
הֲרֵי בַּיְּאוֹר הִיא לֹא הָיְתָה רוֹחֶצֶת.

זְמַן רַב רָצִיתִי בָּהּ לְהִתְמָרֵד,
לִבְרֹחַ מִשָּׁם, לֹא לִפְנֵי
שֶׁאֶקַּח אֶת מַקֵּל הַנִּקּוּי, אוֹרִיד לוֹ אֶת הַצֶּמֶר גֶּפֶן
וַאֲפוֹצֵץ בִּשְׁפִּיץ אֶת בָּלוֹן שָׁדָהּ הַמְּנֻפָּח.

אַךְ הִיא בִּפְקֻדּוֹתֶיהָ עָלְתָה עָלַי תָּמִיד
אֶת כָּל כַּוָּנוֹתַי הִיא זִהֲתָה.
וְאָז פָּקְדָה עַל הַשּׁוֹטְרוֹת: לֹא עוֹד כֵּלִים,
עַכְשָׁו רַק בַּיָּדַיִם יַעַבְדוּ הַנִּקְלִים.

גַּדֵּל הִתְחַלְתִּי צִפָּרְנַיִם, עִקֵּשׁ אֲנִי, לֹא אֲוַתֵּר
בְּאֶמְצָעוּת הָאֶצְבָּעוֹת אֲנִי עוֹד אֲפוֹצֵץ
אֵת הַבָּלוֹן הָרַע הַמְּאַיֵּם.

אַךְ הִיא בִּפְקֻדּוֹתֶיהָ הִתְחַכְּמָה לִי כְּתָמִיד
אֵת כָּל מַחְשְׁבוֹתַי יָדְעָה לִקְרֹא.
וְאָז פָּקְדָה עַל הַשּׁוֹטְרוֹת: אַזְּקוּ יָדַיִם
עַכְשָׁו רַק בִּלְשׁוֹנָם הֵם יַעַבְדוּ
יָלֹקּוּ בָּהּ אוֹתִי עַד שֶׁתִּצְרֹב.
וּפֶתַע, בְּלֹא כָּל כַּוָּנַת זָדוֹן, בְּלֹא תִּכְנוּן מֻקְדָּם
דָּבְקָה לְשׁוֹנִי לְשָׁדָהּ, וְלֹא יָכְלָה נְתוֹק
וְהִיא צוֹעֶקֶת בְּבֶהָלָה אֶל הַשּׁוֹטְרוֹת:
מִשְׁכוּ אוֹתוֹ, מִשְׁכוּ, הוֹרִידוּ!
הוֹרִידוּ אוֹתוֹ מִמֶּנִּי, מִשְׁכוּ חָזָק, מִשְׁכוּ!

דפדף קדימה

דפדף אחורה