In the beginning all the world was America.
------John Locke
יותר משירתה של תקופה, יותר מזעקתו של דור, "אמריקה" היא מניפסט האדם החופשי כפי שמציג אותו אלן גינסברג תוך ניהול דושיח מונולוגי (זהו צד המונולוג הגינסברגי כמובן) עם לא פחות ולא יותר מאשר ארצות הברית של אמריקה, במעין "פסגת הִדברות" נייטרלית שכונסה על ידו כבר בהטחת האשמה הראשונה (אֲמֶרִיקָה נָתַתִּי לָךְ הַכֹּל וְעַכְשָׁו אֵינִי כְּלוּם; הנימה הגינסברגית הופכת כמעט משפטית), בה גורר גינסברג את אמריקה, פשוטה כמשמעה, מחוסרת את נוכחותו של ולו אחד מנציגי חמישים המדינות, כאשר היא לבדה, במובנה הרחב, נוכחת מולו ברוחו - או אז מקיים גינסברג דושיח מניפסטי עם הוויית המעצמה ואפשר לנסח זאת כך: גינסברג מנהל דושיח עם חלקי-הווייתו שלו המזוהים דרך המלה "אמריקה"; "אמריקה" היא חקירת-עצמו של גינסברג, על פטריוטיותו, חירותו כאדם, תוכחותיו, זכרונותיו ותקוותיו.
יאמר הקורא הדולשוני - מה עניין התרגום? הרי כל מאן דהו בר-דוּשׂפה בסיסי יוכל לתרגוּם המשפטים הפשוטים ובאנגלית הברורה (בזאת אני מתייחס לרוב השיר1). תרגום "אמריקה" ותרגום גינסברג בכלל הוא יותר מתרגום שירה, יותר מתרגום תקופה, יותר מתרגום היסטוריה - זהו תרגום היישות הכוללת שכמעט ואינה ניתנת להגייה, ובוודאי שכמעט ואינה ניתנת לתרגום, והיא היא שמבדילה את השיר - תרגום ה-beat.
בלתי מוכר, ה-beat (בדומה לתפישות מטאפיסיות אחרות) הוא בלתי-נתפש דרך המלה וכל ביטויו דרך הצירוף הפּוֹפִּי, הרבמשמעי - "beat" - גורע מן ה-beatness שלו, שבּוֹ; ה-beat הוא מהלך-העניינים הגינסברגי, הוא הכרות בלתיאמצעית עם הווית הקצב שמייצגת אמא בלור2, יותר מאשר עם פָּעלה [למרות שידע ביוגראפי מינימאלי מועיל להבנה שלמה יותר של הוויית הקצב, גינסברג אינו זקוק למחקרים עמוקים מדיי מצד הקורא באשר לדמויות השיריות הנזכרות כמובאות-הוויה; "משפטים אלה [...] הם חסרי מובן. דרכם, ובאמצעותם הוא יטפס אל מעבר להם. (הוא חייב, כביכול, לזרוק את הסולם לאחר שטיפס עליו3)."]; הכרות בלתי-תלויה עם משפטי נערי הסקוטסבורו גם מבלי לקרוא זאת בכותרות העיתון (יתאר לעצמו הקורא את הקושי בהבנת הוויית הייאוש הכלל-ישראלית לאחר רצח רבין מתוך הצירוף "חבר, אתה חסר4"); את כל אלו - את ההתוודעויות הבלתי אמצעיות הללו - מאפשר גינסברג לקורא דרך ניסוחי beat מפותלים ושיקוע ה-beat ביסודות השיר.
They sold us garbanzos a handful per ticket a ticket costs a nickel and the speeches were free5 שר גינסברג, כאמן-קצב - המלים הצבעוניות נורות זו אחר זו - חומוס, קומוניזם, מריחאונה, מין חפשי, סקוט נירינג מחד, ספרות בלתי פרסומית מאידך. יותר ממשורר, גינסברג הוא אמן צילומילולי; את הוויית ברקלי בתאריך ה-17 בינואר 1956, הצליח גינסברג להעביר באותה הדרך עליה הוכתר כמולך - דרך ה-beat.
המשך בעמוד הבא |
