זה דג
דָּג-אֲנוֹנִימִי? (/( כְּתַב-עֵת מְקֻוָּן לְשִירָה עִבְרִית, גִּלָּיוֹן מִסְ. 15 )/) חֹרֶף בּ', 2002
מערכת: תומר ליכטש, אלעד יעקבי ודנה גולדברג
?כּיצד לשלוח ?ארכיון הדג
אלן גינסברג


[המשך מעמוד קודם]


אֲנִי פּוֹנֶה אֵלַיִךְ.
אַתְּ מִתְכַּוֶּנֶת לָתֵת לְטַיים מֶגָאזִין לְנַהֵל לָךְ אֶת חֲיֵי הָרֶגֶּשׁ?
אֲנִי מָכוּר לְטַיים מֶגָאזִין.
אֲנִי קוֹרֵא בּוֹ כָּל שָׁבוּעַ.
בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי חוֹמֵק מֵעֵבֶר לְפִנַּת חֲנוּתַּמַּמְתַּקִים הַשַּׁעַר שֶׁלּוֹ מַבִּיט בִּי.
אֲנִי קוֹרֵא אוֹתוֹ בְּמַרְתֵּף הַסִּפְרִיָּה הַצִּבּוּרִית שֶׁל בֶּרְקְלִי.
הוּא תָּמִיד מְדַבֵּר אֵלַי עַל אַחֲרָיוּת. אַנְשֵׁי הָעֲסָקִים רְצִינִיִּים. מְפִיקֵי הַסְּרָטִים רְצִינִיִּים. כֻּלָּם רְצִינִיִּים
         מִלְבַדִּי.
מִתְחַוֵּר לִי שֶׁאֲנִי הִיא אֲמֶרִיקָה.
אֲנִי שׁוּב מְדַבֵּר אֶל עַצְמִי.

אַסְיָה מִתְקוֹמֶמֶת נֶגְדִּי.
אֵין לִי שֶׁמֶץ שֶׁל סִכּוּי.
כְּדַאי שֶׁאֶקַּח בְּחֶשְׁבּוֹן אֶת מַשְׁאַבַּי הַלְּאֻמִּיִּים.
מַשְׁאַבַּי הַלְּאֻמִּיִּים מֻרְכָּבִים מִשְּׁנֵי גְ'וֹיְנְטִים שֶׁל מְרִיחוּאָנָה מִלְיוֹנֵי אֶבְרֵי מִין סִפְרוּת פְּרָטִית בִּלְתִּי
          פִּרְסוּמִית שֶׁעוֹשָׂה 1400 מַייל לְשָׁעָה וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אֶלֶף מוֹסָדוֹת לְחוֹלֵי-נֶפֶשׁ.
אֲנִי לֹא מְדַבֵּר עַל בָּתֵּי הַכֶּלֶא שֶׁלִּי לֹא עַל מִילְיוֹנֵי הַמְּקֻפָּחִים הַחַיִּים בַּעֲצִיצִים שֶׁלִּי תַּחַת אוֹרָן שֶׁל
          חֲמֵשׁ מֵאוֹת שְׁמָשׁוֹת.
בִּטַּלְתִּי אֶת בָּתֵּי הַזּוֹנוֹת שֶׁל צָרְפָת, טַנְגֵ'יר הִיא הַבָּאָה בַּתּוֹר.
הַשְּׁאִיפָה שֶׁלִּי הִיא לִהְיוֹת נָשִׂיא לַמְרוֹת הָעֻבְדָּה שֶׁאֲנִי קָתוֹלִי.


       המשך בעמוד הבא |


דפדף קדימה

דפדף אחורה

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
 5 | ?דג-אנונימי