"אל מול דלתות ספריה נעולות, במיוחד זו של דיר החזירים, יהנהן הטיפש בהבנה, ושקדן ישמיע צחוקו, צחוק התבונה"
                                                                                                                                                   -------הנזיר רוברט גאלון, 1613


אבקש להתייחס למאמר המערכת של הגליון האחרון. זוהי יותר בקשה לחשיפת מידע השמור, כנראה, במערכת כתב-עת זה, ותו לא. עימכם הסליחה על תהיות-נושקות-לקונספירציה שיצוצו כאן, אך זה הכל עניין של היצע וביקוש, ולא באשמתי. וכנ"ל לגבי מתכונת המכתב.

דבר מוזר מאוד קרה שם, כאשר יצאתם בהאשמה כלפי אי-אלו גורמים, או שמא גורם, שחוברים יחד עם הממסד למען יאדירו שמם במה שכיניתם - פקידות הספרות. [דרך אגב, אולי זה מעט סקסי להגיד - ארצישראל, אבל זה חסר שחר, אלא אם כן אינכם מכירים בקיומה של המדינה, או שאתם מכוונים גם לקהל הפחה הטורקי בארצ ומשפחתו, ואז ראוי תרגום לשפתם עבור כל היצירות, אך זו וודאי איננה בעיה עבור אומני תרגום שכמותכם] מהי אותה פקידות? לי לא ברור, כנ"ל לאותו מתקרב, לאותו מתברג(ן), אשר מחפש לעצמו עוצמה וכח.

ושוב אשתמש באותו משפט-פיפיות ואציין שאם עמדה שכזוהיא חסרת כל השפעה, גם לרעה, מה אמור אותו משורר-זומבי לעשות? האם ליטול את חייו ולהוות גואל לעצמו מאילמותו? לפי הנימה [והנימה היא הכל כאן] עדיף היה שיעשה זאת, ואם כך, שתי האופציות שאתם מניחים בפניו מובילות לאותו המקום. לדבר בשפתכם: x----y. אז אי אפשר למלא סולמיות או כוכביות במקום שבו קווים עומדים?

עלתה בי השערה, היחידה שעוד הצליחה להסתדר אצלי איכשהוא, וגם חוזקה על ידי כמה גורמים שהתייעצתי עימם. אך למרות שאינני חושב שהיא בעלת בסיס כלשהו, קיים סיכוי כי תעזור לי לגלות את שרציתי ("היה זה כשלון מפואר", אלברט איינשטיין), ובכן; חשבתי שאולי כיוונתם את טענותיכם האניגמטיות כאמור, לעבר המשורר אמיר אור שמעמדו בקרב העמותה ה"היא" הולך ומתחזק , וזאת עם החשדות למעשי מרמה מצד היו"ר הקודם של העמותה. ובכן, אם כך המצב, אזי ישנה בעיה חמורה, וקיים קשר יוצר סתירה כלשהו לאותו א.א שאירגן, כך נאמר לי, את המאורע שיוצר את הבעיה החמורה; כיוון שכזכור לי התקיים, באותו שבוע גדוש של תרבות עברית, ערב שירה שפליירי דיסקו-טק הקוראים להגעה אליו פורסמו גם כאן ממש, והוא דווקא אורגן בשיתוף עם אב כל הממסדים, זה שאף ה"היא" מתקוטטת עימו תכופות, משרד התרבות וה.. בעצמו. אם כן, ריחות הבעיה החמורה כבר בוודאי חדרו לחוטמכם. ואם לא, אז אולי תנסו להזכר במסיבות הריקודים שהחלו, על פי התכנון לפחות, עם 'סיומו' [והלוואי ויכל הקורבנוכח שם להגיד כי הערב לפחות הסתיים, וכל מה שהתרחש לאחר-מכן לא היה קשור! כלל וכלל, אבל כל זה הופיע עוד בשלב הפליירים מלעיל], ואני אוסיף ואשאל עוד- האם לימי רחל המפזזת חזרנו?

כעת נותר רק לסכם, להודות ולהדגיש; אכן, הסכנה הכי גדולה למרפקו של אדם היא זו שאינו מודע לה, שאינו מודע שאותו היא מבקשת. [וכדי שלא אפול בחטא שעליו אני מבקשכם להכות, למרות שזה באמת מהנה לכתוב כך, אומר כי אותה "היא" - אגודת סופרי ישראל, למרות שאינני בטוח בשמה לחלוטין.] !

אסף
23/01/02