|
2.
אֵינִי עֲיֵפָה וְאֵינִי רְעֵבָה.
רְאִי, לָבַשְׁתִּי אֶת מִכְנָסַי הָאֲדֻמִּים, הַחֲדָשִׁים.
אָמַרְתְּ לִי
"אֶהְיֶה שְׂמֵחָה כָּל כָּךְ אִם תִּקְנִי לְעַצְמֵךְ מַשֶּׁהוּ,
בַּמֶּרְכָּז הַמִּסְחָרִי יֵשׁ חֲנוּת שֶׁל מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ,
אוּלַי תִּקְנִי לְעַצְמֵךְ מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ?"
3.
כְּשֶׁנְּסַיֵּם לֶאֱכֹל, אוֹמַר לָךְ
כַּמָּה טְעִימוֹת הָיוּ לְבִיבוֹת תַּפּוּחֵי הָאֲדָמָה.
אַתְּ מוֹזֶגֶת לִי מֵי בֶּרֶז מִבַּקְבּוּק נְבִיעוֹת.
מִבְּלִי לְהָנִיעַ אֶת שְׂפָתַי אֲנִי אוֹמֶרֶת לָךְ
"רְאִי אֵיךְ אֲנִי מִתְאַפֶּקֶת".
|