*

זֹאת לֹא לְשׁוֹן עִידוֹ אֶלָּא לְשׁוֹנֵנוּ
הַמִּתְפַּתֶּלֶת מִכְּאֵב, וְהַמִּלִּים יוֹצְאוֹת לָהּ
מְשֻׁבָּשׁוֹת, מְהִירוֹת יוֹתֵר מֵהָרָגִיל,
שֶׁתּוּכַל לִלְגֹם מָהֵר וּלְהַמְשִׁיךְ לִגְמֹר
אֶת הָאֲוִיר.



*

הַשֵּׂעָר מַחְבִּיא אֶת הַכֹּל.
הוּא שֶׁרוֹמֵז, מְתַעְתֵּעַ בָּנוּ כְּאִלּוּ
הָיָה אֲמִתִּי. גַּן הַיְּלָדִים, מִשְׂחֲקֵי הַתּוֹפֶסֶת בַּמִּגְרָשׁ,
בִּתְנוּעַת הַיָּד עַל הַמֵּצַח, לֵךְ שֵׂעָר לֵךְ מִמֶּנִי
אֲנִי עִידוֹ, כָּעֵת אֲנִי מַזִּיעַ, כָּעֵת אֲנִי כִּסּוּי
לְמַשֶּׁהוּ יוֹתֵר גָּדוֹל.



*

אוּלַי בֶּאֱמֶת עָדִיף לְכַסּוֹת עַל הַמִּלִּים,
לְפַזֵּר עֲלֵיהֶן עָפָר, וּלְגָרֵשׁ אֶת הַפַּחַד וְלִשְׁרֹק:
"הַהַמְתָּנָה הַזּוֹ הִיא שִׁיר". קוֹל הַחֲבָטָה נִשְׁמָע
מִדֵּי פַּעַם, נְפִילָה נוֹסֶפֶת, עוֹד מִישֶׁהוּ סִכֵּן אֶת עַצְמוֹ
בְּמִלַי, אַתָּה יָכוֹל לוֹמַר לְעַצְמְךָ.

       המשך בעמוד הבא |