אילתור ראשון



בסופו של דבר, דבר משכתבתי לא סיפק אותי.

לא היה די בכתיבת שירים למען להט או דחף או מתח או תבוּניוּת כפי שעשיתי קודם לכן.

התחלתי להבין שמה שחשבתי על עבודותי, מה שרציתי למענן, מה שחשבתי שרציתי, היה תחום גדול ובלתי-מואר בו אוכלסתי בניגוד לרצוני.

הייתי מעביר עשרים שנה בתת-הקרקע העבה של מסקנותיי לגבי כתיבה; מגלף שירים קטנים ומהוללים מנעלי עץ בכפר קטן בשם "מה-שאנחנו-בטוח-יודעים-על-אמנות".

כיצד הכפר הזה, אימפריה לשעבר, כעת לא יותר ממספר רחובות בוציים וחשוכים בעלי ריח גשם ותבן, כה שבה את לבי?

וכיצד לעזוב את "מה-שאנחנו-בטוח-יודעים-על-אמנות" כשאתה מה-שאנחנו-בטוח-יודעים-על-אמנות, האור הקשה הזה, הרחובות הבוציים, הקרח?

"מהי מטרתי בפילוסופיה?", אמר וויטגנשטיין, "להראות לזבוב את הדרך אלמִחוץ בקבוק-הזבובים".

השיר מוכרח להשתחרר מצפיותינו.

השיר מוכרח להשתחרר מן הוודאות המטופשת שלנו.

השיר  ג ד ו ל.



*
פורסם לראשונה בסתיו 2000 בכתב העת המקוון Moria Poetry. המחבר, ג'ו אהרן, מייסד ועורך הוצאת ראנצ'ו לוקו ועורך כתב העת VEER. תרגום האימפרוביזציות ופרסומן בדג-אנונימי? באישור המחבר..

ג'ו אהִרן מתגורר בדאלאס, טקסס, שם כותב שירה ומסות. שיריו אמורים להתפרסם בקרוב, בשני ספרים.

                            תרגם מאנגלית: תומר ליכטש

       המשך בעמוד הבא |