נספח: מודה בחופשיות שהוא מואס בחטטנות אחר פגמים אצל משוררים



התרגול הטוב ביותר לביקורת הוא אינדוקטיבי, לא דדוקטיבי.

קריאה "כלפי מעלה" היא סגולה עבור רוב שירים; קריאה "כלפי מטה" מן ההצהרות הכלליות, התאוריות, העקרונות, הרעיונות, וההפשטות, מובילה להצגה גסה מדיי של "תבוניות" אך של מעט מידע.

אין שיר "טוב". אין שיר "רע". שירים הם מועילים או אינם מועילים למשורר בכך שהם עוזרים לו להגשים ולממש תקרין.

שיפוטים בעניין ה"טוב" וה"רע" אצל השיר, אצל המשורר, אצל שירה, בעיקר לגבי שירה השונה משירתו של השופט הנ"ל, בדר"כ מתפתחות מן הצורך בחיזוקי-אֵגו, מהומות-שווא פוליטיות או עניינים אישיים. פסקנות מעין זו, יהא הפוסק אשר יהא, תתאים ביותר תחת הכותרת "רכילות". הזמן והכוחות המוקדשים להגות בחוסר התועלת של שיר, שירה או משורר, עדיפים יותר יהיו בניצולם לכתיבת שירים.

הדרך היחידה להראות ליקויים בשיר מסויים היא לכתוב שיר טוב יותר.

ביקורת העוזרת למשורר לכתוב שיר טוב יותר היא מבוססת ויעילה. ביקורת אשר אינה נובעת מנדיבות מעין זו היא איננה ביקורת בעלת ערך כלשהו. חד וחלק, אין ביקורת יעילה שאיננה פרטנית ומדוקדקת.

לספר בשבחו של מה שאפשר לספר בשבחו, זהו תפקיד המשורר.

דממה, "פסקנות", קנאות והתפעלות צרת עין, אלו סממני ההתנהגות של מנוול אמיתי.