אילתור שביעי



אין מתודה טובה דיה לכתיבת שיר מן המעלה הראשונה. כל המתודות כולן הן שימושיות, כל עוד הן מקדמות את התקרין. אף אחת מהן לא תצלח לבדהּ.

כפי שאומר דייויד אנטין, המציאות השירית "לא תוכל תרפה על ידי מייצגיה מפני שמייצגיה מסגלים לה טבע אחר".

ביטחון במתודה אחת בודדה, חדשה או מושלמת ככל שתהא, זהו פטישיזם.

יתכן שכל שיר בעל ערך יחייב יתבע להמצאת מתודה חדשה, או מספר רב של מתודות, או זניחת מתודות כליל.

השיר חייב להיות תמיד הנמלט ואל לו להתפשׂ על ידי מתודה כלשהי.

בסיכום אחרון, המתודה חשובה אך ורק כטכנולוגייה; כלומר, מתודה חשובה רק כאשר היא עוזרת להוליד שיר בעל ערך או כאשר היא מובילה לפיתוח מתודה אחרת שתעשה זאת.

עלינו להתיר למתודות שאינן מולידות שירים בעלי ערך למות.

המשורר הנבון לומד מתודות כשם שהמדען לומד ניסויים; המשורר האוויל מותח ביקורת על מתודות בנסיון להיות אופנתי.

המחברת הגדולה של המתודה היא הקוֹרפּוּס של כל השירים מכל הזמנים ומכל התרבויות. להכיר את המחברת הזו, זהו תפקידו הראשון של כל משורר רציני.

האירוניה אופנתית, אך אין בה די . כמו כן, הסתמכות יסודית על שירה אמריקאית ואירופאית עכשווית, אין בה די.

טכניקה היא "מבחן בהחלטותיו של אדם", כפי שאמר זאת פאונד, אך זה ודולר ישיגו לך קונדום תחנת-אוטובוס אסלה.

בזמננו אנו, בהינתן כמות גדולה של פאשיזמות-שיטה, עלינו להעדיף את הטמא על הטהור.

       המשך בעמוד הבא |