|
למרות האשליות המועילות לעצמן בלבד והטוענות בדיוק להפך, טוען חומסקי, אינטלקטואלים מערביים היו, לפי ניסוחו של גראמסי, 'מומחי צידוקים' אופייניים. תפקיד האינטלקטואלים היה 'לוודא שהאמנויות החדשות מושרשות כהלכה, האמנויות שמשרתות את האינטרסים של אי אלו בעלי כוח אובייקטיבי, המבוסס בסופו של דבר, על השליטה בהון החברה התעשייתית.' הרבה תחבולות הותוו במהלך הצידוקים הללו... חומסקי מבחין ש'רעיונות החגים בפקולטה ובחדרי ההנהלה יכולים להפוך לכלים אידאולוגיים של בלבול והתשה'. כאשר אמצעים אחרים לשלטון חברתי הופכים פחות ופחות משמעותיים 'אמצעים כנ"ל אינם כלי נשק של מה בכך לאנשים דלים ומדוכאים פה ובכל מקום'.
[...] אין קושי להבין מדוע העלית הרוחנית תעדיף לשרת כֹּחַ על פני צֶדֶק [...] 'במידה ויתקבל על הדעת שאידאולוגיה תשרת בכללה כמסיכה של האינטרס האישי, תהיה זו הנחה טבעית, אחרי הכל, שאינטלקטואלים, בפרשנותם לארועים ההיסטוריים או בניסוחי מדיניות כזו או אחרת, יעדיפו לאמץ את העמדה האליתיסטית תוך גינוי תנועות פופולריות והשתתפות-ציבורית בקבלת החלטות, וידגישו דווקא את הצורך בפיקוח על ידי אלו בעלי הידע והתבונה הנחוצים (כך יטענו) כדי לנהל חברה ולרסן שינויים-חברתיים. [...] המסורת האינטלקטואלית היא כזו של כניעה למרות. (כתוצאה מכך) רמת החיים האפשרית עבור תושבי ארצות הברית היא ענייני חיים-ומוות לקהלים גדולים של אנושות מיוסרת.
|
