אילתור שלישי



השיר עצמו הוא "איזור חופשי ומשוחרר," חלל בו מחשבה יכולה להתפתח, ובו תוכן השיר, המתנגד לנוכחות המוחלטת של מטאפורה ואימאז' (אין מטאפורה או אימאז' מספקים, כל המטאפורות וכל האימאז'ים מבקשים לחלוש על השיר) יכול לעבוד כתרגיל שחרור עבור הקורא והכותב.

אין חלק יחידי בשיר, אין אימאז' מצוחצח, אין מטאפורה "אוניברסלית" מקוצרת, אין אסטרטגיה רתורית אין קונספציה א-פריורית של השיר, אין מתודולוגייה שיוכלו לחלוש על השיר. כפי שגרטרוד שׂטיין מציינת:

סזאן הפנים את התפישה שבקומפוזיציה חלק אחד חשוב ככל חלק אחר. כל חלק חשוב כשלם.

או, כפי שהצייר פיליפ גאסטון ניסח זאת:

זה לא יכול להיות אימאג' קבוע ומסודר. כורח האימאג' שהוא בלתי-קבוע, לא בלבד שלא החליט היכן להיות אלא אף חש שכבר היה במקומות רבים עלפני הבד, ולמעשה, אין טעם בקיבועו, אלא להרף רגע.

חשיבה מסוג זה נמתחת אל מטאפורה, שהיא, כפי שריי ארמאנטראוט אומר, "אימפרייליסטית".

יתכן שאֶן לאוּטֵרְבָּאךְ מספקת את האמירה הקולעת ביותר לגבי הבנה זו:

            [...] שירה היא סלידה מן הטענה לכוחניות. שירה מתנגדת לְשילטון.

       המשך בעמוד הבא |