תת ההכרה נפתחת

רבים משיריה של יונה וולך נעים על הקו המקווקו שבין העולם הממשי והדמיוני/תת-הכרתי, תוך ציור תמונות או סיטואציות המתנדנדות פעמים כה רבות בין ריאליזם לסוריאלזם, עד כדי ביטול האבחנות ביניהן, מבלי לאפשר לקורא לחצות בנחת אל אחד הצדדים הללו, הברורים יותר. אפשר לומר ששיריה כולאים את הקורא באותו קו חד-מימדי אך מופשט, משם הוא רואה הכל מבלי לדעת מאין, מבלי אפשרות להחלץ.

רבים ראו יסוד מיסטי בשירים, אך לא מיסטיקה כמו חקירת הפסיכולוגיה האנושית הם המַדחף בשיריה של וולך, כמו צלם טבע הרץ בעקבותיה של .צפור טרף תוך שינויי כיוון תכופים, למען נסיון ההתחקות על אף הדגשים המרובים על פנטזיה ופוסט-מודרניזם בשיריה (לדברי דרידה, השירה היא מסע אל התת-מודע), אין להתעלם ממרכיבי הרומנטיקה המלווה את מילותיה, ומקורה עמוק בתת המודע של המשוררת.


צורות

מבחינה צורנית הביאה שירתה של וולך את המקצב החפשי עד לקיצוניות, שאף נתן זך ראה בה יסוד לשלילה בשנות השישים ["זמן וריתמוס אצל ברגסון ובשירה המודרנית"; 1966], אך סופו, כמו רבים, להשלים עם סגנון זה, ולאהבו.
וולך הנחילה שימושים רבים חדשניים במצלול אונומטופּאי, בגלישת מלים ["אם יש סכס אחר ה / ביאוהו לכאן" וכו'] ובהטיות רבות על בסיס שרש או צליל ["שם מחללים בחלילים לחללים עומדים"], אשר נתפסו כפורצי מסגרת אז, אבל כיום אינם רק זוכים להשלמה, אלא אף השפיעו רבות על הכותבים שאחריה.


סכּס אחר

אין פה כל נסיון צהבהב להכנס אל חייה האישים, אך לא ניתן להתעלם מהשירה הארוטית הרבה של וולך, ושיאה בשירי "כשתבוא לשכב איתי כמו" הבוטים והאלימים. שירים אלו ואחרים, אשר ראשוניהם הופיעו בספר אור פרא, עוררו גל תגובות סוערות בציבור. פן מיני נוסף בשירתה נמצא בכתיבה אירוטית בלשון זכר ובמשחקי זהות מינית בשפה העברית [עליה כתבה שהיא "סקסמניאקית"] ובתודעה העברית ["אתה חברה שלי"]. והרי העידה יונה וולך על עצמה שהיא משורר ולא משוררת.


שירה

יונה וולך נפטרה בגיל 41 ממחלה ממארת. עם מותה הפופולאריות שלה הגיעה לשיאים, אך מועטות היו עבודות וביקורות על שירתה. אלו .החלו להופיע מראשית שנות התשעים, ועימן עיסוק חדש במשוררת וולך זכתה לפופולאריות רבה גם בקרב אמנים אחרים. קדישמן צייר אותה; ויזילטיר, אבות ישורון, רוני סומק, דליה רביקוביץ' ועוד שוררו עליה; אילן וויצברג, ערן צור, ברי סחרוף ורבים אחרים הלחינו משיריה.


בספרה של דורית זילברמן, צֻטּט אריה זקס כאומר על יונה וולך שלנסות - לנתח שירים שלה דומה לנסיון לעצור סוס בדהרתו, והמחברת מוסיפה הסוס דוהר גם כשהפרש בלי ראש.